שורף מבפנים
בקרוב תהיי חולה אנושות, שגם לה הכל התחיל כרגיל.
נרדמת לקצב המוזיקה, המרעיד רק את אלו ששומעים.
ישבת לך במקום שפעם ידעת אותו כאושר, את והיא...
את ראית אותה והיום הן היו...
בכית... הרכנת את ראשך על השולחן, אפילו לא פחדת שהקפה שלך
יישפך. הן ליטפו אותך, ידעו לראשונה שכואב לך וזה לא עוד משחק
מילים.
את ידעת שעוד מספר קילומטרים את תדפקי בדלת ותעשי את טעות
חייך, לכן שילמת על כך... ובכית, כשמסביב הקהל, אותם אנשים שלא
ידעו עלייך דבר, הרגשת מוגנת.
היית שם, כמו עמוד חשמל, דומם, פולט ממנו את הפסולת היחידה
שתתן לו מנוחה בבוקר, מעגליות מסוימת.
ישבת איתן, שתקת, הקשבת לכאבן, רצית לברוח דרך סיפורים למקומות
אחרים, כי זו היתה הדרך שלך לא להתמודד למספר דקות של שקט
מהכאב שלך.
אבל בסופו של דבר אני זו שהכאבתי לעצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.