לאחרונה אני מרגיש קצת חסום
אך אינני מתכנס לשום דבר ברור
בליבי, אי רציפות נוראה
בין הגוף והדבר הזה שנקרא נשמה
עייפות וחום מלווים אותי ואני מסתגל
הפעם לא אחצה גבולות בכדי להתקרר
בגבולותיי אני מתבצר היטב
ולהתקרב אליהם לא אעז, על אף הכאב
האינסוף מחכה מעבר בסבלנות
לבלוע אותי לתוכו בלי כל רחמנות
וכל העת מקננת בי הרגשה
כי הגיע כבר צו השעה
לפנות קצת מקום בלב ולסבול
בכדי לתת למשהו חדש להכנס ולגדול
אולי להרפות קצת מהפחד והאי-ודאות
החוזרים לפתע לחיי במהירות
אז זהו, החלטתי לשתות כוס של קלילות
ולהזריק לעצמי מנה של סבלנות. |
