|
לאחרונה אני מרגיש קצת חסום
אך אינני מתכנס לשום דבר ברור
בליבי, אי רציפות נוראה
בין הגוף והדבר הזה שנקרא נשמה
עייפות וחום מלווים אותי ואני מסתגל
הפעם לא אחצה גבולות בכדי להתקרר
בגבולותיי אני מתבצר היטב
ולהתקרב אליהם לא אעז, על אף הכאב
האינסוף מחכה מעבר בסבלנות
לבלוע אותי לתוכו בלי כל רחמנות
וכל העת מקננת בי הרגשה
כי הגיע כבר צו השעה
לפנות קצת מקום בלב ולסבול
בכדי לתת למשהו חדש להכנס ולגדול
אולי להרפות קצת מהפחד והאי-ודאות
החוזרים לפתע לחיי במהירות
אז זהו, החלטתי לשתות כוס של קלילות
ולהזריק לעצמי מנה של סבלנות. |
|
|
"תראו תראו את
הגארי קופרים
האלה, קלינט
איסטוודים דה מי
קולו". יא אללה
עם האמריקאים
האלה, הכל אצלהם
צריך להיות
בגדדדדדול.
אצלנו, פיגוע
מוריד 20 אנשים
ומקסימום מסעדה.
אצלם -- מינימום
10,000 איש
הרוגים ושני
מונומנטים
קורסים. איזה
עולם... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.