[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קשה להניח את האצבע על הרגע המדויק, ליתר דיוק על רסיס המחשבה
המסוים, שביטא את התעוררות המודעות. החלומות נעשו תכופים יותר,
ובפרק זמן של שמונה שניות בעולם הממשות המשוער, הוא כבר הספיק
לברוח ממכשפות שאחזו מזרקים חדים בידיהן הזקנות, ורדפו אחריו
סביב בית ילדותו, הוא ניסה ללא הצלחה להציל את אהובתו מרוחות
רפאים שביתרו את גופה לשני חצאים זהים (מדיאלית-סג'יטלית)
בעזרת מסור חשמלי ואפילו לברוח מנרקומנים תזזיתיים במקום
עבודתו. שמונה שניות, עולמות עמוסים בחיות מדהימה. לאחר מכן,
כשהחלומות החלו להיפרד זה מזה, הפערים אפשרו לחושיו לחזור
למודעות. לא וודאי להכריז שקרן האור הזעירה אחראית לכך, או
שתרומתם של הילדים המשחקים בחצר שבחוץ - גברה על גירויים
אחרים. בכל מקרה הוא הבין הבזק של מודעות. הוא כל כך אהב את
השנייה השברירית הזו, כשהחלום נגוז וטרם עלתה התודעה, והזהות
אינה. אם היה יכול למתוח את אותה שנייה יקרה לרגע, היה מרגיש
חסר אפיונים וחסר זהות, לוח חלק, נקי ונוצץ, של חופש. אך כמובן
שהדברים אינם ריאליים. המודעות עלתה והוא הביט ביראה לעבר
השעון, זינק במהירות מהמזרון הכחול ובזבז שנייה יקרה כשמוחו
הקודח תבע ממנו קבלת החלטה. רץ כאחוז אמוק לשירותים, זרק על
עצמו את בגדי האתמול ונחפז לצאת מדירת החדר שלו, בקומטר. כמעט
התנגש בשכנו, שרץ אף הוא לדרכו, והתדרדר במורד המדרגות. הקים
עצמו והמשיך לרוץ כאחוז דיבוק לעבר היעד.

הרגיש את זיעתו הניגרת, חש את עוצמת פעימות לבו, סחרחורת עטפה
אותו, אך הוא המשיך לרוץ בכל כוחו.

קשה לחשוב כשרצים בצורה הזו. כשרצים מהר מתרכזים בריצה.
מרכינים ראש ומחפשים מלכודות וקיצורים בדרך, האנרגיה שנותרת
מנוצלת אך בקושי להתבוננות מהירה ושטחית מסביב. אך המשתק מכל
הוא הפחד שמעורר את הריצה. האדם רץ כי הוא חש נרדף. נרדף על
ידי ההגעה ליעדו ונרדף על ידי הדרך עצמה. כיצד אפשר לחשוב
כשהפחד והרדיפה נעשים בסיס ההנעה?
אין זמן לחשוב על זה.

הוא הקיף את החצר העגולה, כיוון צעדיו לעבר הכביש הראשי, נכנס
לגששית והחל במעוף במהירות מתונה מעל העיר. למרות שדחפיו דרשו
ממנו להגביר את מהירות הרכב, הוא ידע שאם ייטול את הפיקוד
מהטייס האוטומטי, הסוף יהיה מר. הגששיות השונות לקחו בחשבון
משתנים רבים, כמו מהירות מותרת, רכבים אחרים באזור ודרכים
חסומות, שהפכו את האדם ה"נוהג" בהן למיותר ואף מסוכן.

לבסוף עצרה הגששית בחניית המכון לקינטיקה פורמלית. הוא מיהר
פנימה, החליף בגדים ומיהר לתפוס מקום על אחת ממכונות הריצה.
כילה את שארית כוחותיו במשימה זו ובמתקני כושר אחרים ודידה
מזיע, מסוחרר וחלש, חזרה לגששית. רקותיו הלמו כפטישים זעירים
ומדויקים על צדי ראשו. הוא הזדקק למספר דקות יקרות ערך כדי
לאפשר למוחו הקודח לשדר בבהירות הוראות לגששית.

שוב הגששית עלתה לאוויר, מובילה את הנוסע המותש ליעדו הבא:
הבירוקרטוריום. החליף בגדים במהירות בגששית החונה, ירד בזריזות
לעבר הכניסה למבנה המרובע והאפור. נכנס לתא המיון שבכניסה,
הרגיש את השבב שעל עורפו מתחמם, ודלת המעלית האליפטית נפתחה -
הוא זוהה. בעודו במעלית, מחכה לעצירתה, היא האטה ואדם נוסף
נכנס. הוא זיהה את פניו, לא ידע מאין, אך זה לא ממש שינה דבר.
האדם השני הפטיר לעברו קריאת שלום קצרה והוא החזיר לו ברכה
בקול חלוש. מייד תפס את תוצאות המעשה ושנא את עצמו על כך.
המעלית נפתחה והוא הגיע לתא הכסוף שלו והביט בשעון הקיר הענק
בעצבנות. ישב מול המחשב, הכין את אצבעותיו לעתיד להתרחש.

בשעה העגולה זה התחיל - בבת אחת, ללא אזהרה מיוחדת, צבאו
מיליוני אצבעות אנושיות על מקלדות פלסטיק דהויות. שעות על גבי
שעות תקתקו הבריות צורות שחורות, חסרות שחר, לתוך מסך לבן
וריק. כל כמה דקות המסך התרוקן - ושוב נאלצו למלאו מחדש. כך
במשך שעות על גבי שעות - שהצטברו לימים ולשבועות של תקתוקים,
לחודשים ולשנים ולבסוף, לחיי אדם.

לאחר כתריסר שעות של תקתוק בלי פוסק - השלב שמבחינה סטטיסטית
מהירות התפוקה יורדת בשיעור ניכר - נשמע הצלצול החלש והסמוי
שסימן את סופו של יום העבודה. כמעט מחוסר הכרה, גורר את רגליו
אל מחוץ לתא ולעבר המעלית, ניסה האדם להתעלם מתחושות הרעב
והצמא שהציפו אותו, מהכורח לנוח, לתת לגוף ולמוח פורקן. הוא
הגיע לגששית ובקול עמום ומכני, שדמה באוזניו לרעש התקתוק
האינסופי, סינן "בית" ודמיין את ביתו. הוא ירד מהכביש הראשי,
הקיף את החצר העגולה, עלה במדרגות ונשכב על המזרון הכחול. עצם
את עיניו - הרגיש את שרידי המודעות האחרונים חומקים מההכרה -
וציפה והשתוקק בכל מאודו, לשבריר השנייה חסרת הזהות ועמוסת
האושר, שיביא המחר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
Kill them all
and let God
sort them
out...




תרומה לבמה




בבמה מאז 10/10/05 11:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נמרוד ניסקר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה