[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לשם שינוי, הפעם יצאתי לרבעוש...
חמש שעות נסיעה זה לא עניין שאפשר לזלזל בו. אני מתכוון, כמה
כבר אפשר לישון באוטובוס? או כמה אפשר לקרוא בלי לחטוף בחילה?
(רבע שעה בערך).
היות ובכל שאר הזמן אתה עסוק בלבהות בנוף, אי אפשר לברוח מזה.
רדיו: התנתקות, משפחת אלפרון ומכבי חיפה, smells like teen
spirit ומזג אויר.
ללא שליטה עולות בי, כמתנגד, מחשבות קודרות אודות מדינה
דמוקרטיה ושירות צבאי. הרצון לברוח ל"אנשהו אחר", מתעצם
מקילומטר לקילומטר.
באוטובוס האחרון, 15 דקות מהבית התיישבתי ליד אדם מבוגר יחסית.
תוך כדי מחשבות קודרות במיוחד (נסעתי כבר 200 קילומטר) אני
רואה מספר על ידו - 103395.
הבחור ניצול שואה.
מעולם לא פגשתי ניצול שואה ככה סתם.
כאילו, ניצול שואה? ככה סתם? באמצע החיים?
סטירת לחי מצלצלת כזו מעולם לא חטפתי.
רוב בני האדם מרוכזים בבעיות של עצמם, אני יודע. חלק גדול
מהשאר מרוכזים בבעיות יותר כלליות, ופסימיים עד לשד עצמותיהם.
השאר משוגעים.
באותה מידה שהשואה הייתה נוראה, כך עלינו לשמוח במה שיש.
זאת אומרת, כשיש אנשים כאלה לידינו איך אפשר להיות ממורמר?
ויותר מכך, כשיושב לידך אדם שניצח את מוות בשחמט איך אפשר
להתייאש?
הא?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בקשר לסלוגן
מקודם:
אני כן לקחתי
לריאות


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/10/05 19:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריאל רז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה