אני גר בוילה מפוארת. יש לי רובוט-משרת שמבצע כל מה שאני אומר
לו. יש לי אינטרנט שלעולם לא מתנתק. פעם קראו למקצוע שלי רוצח
שכיר, היום קוראים לזה במאה השלישית פותר בעיות. זה לא משנה.
אני חייב לציין שאין לי כלל מצפון ואני מסוגל להרוג גם תינוקות
אם זה יועיל ללקוחות שלי. אמרתי היא: כסף הוא הכל בחיים. יש לי
לקוחות מכל רחבי העולם, ביניהם גם מטורפים, אבל אני לא נרתע
מאף אחד ומשום משימה כל עוד הם משלמים לי טוב והם משלמים לי
טוב. הוילה המפוארת תעיד על כך.

הפאב האפלולי היה הומה אדם. המוסיקה החרישה אוזניים. פסעתי
לעבר שולחן בודד וישבתי בו. איש עם מסכה ישב מולי. הוא אמר לי:
משימתך היא להרוג את נשיא האיחוד העולמי. הוא נקב במחיר דמיוני
שלא הייתי מסוגל אפילו לעלות על דעתי. הוא הוציא צ'ק, כתב עליו
את הסכום ונתן לי.
הוא אמר לי: פדה אותו רק ברגע שתצליח להרוג את נשיא האיחוד
העולמי. לא שאלתי שאלות מסיבה ברורה. מיהרתי לצאת מהפאב ולחזור
לוילה שלי ולחשוב איך אני עושה זאת.

חשבתי וחשבתי והגעתי לפיתרון. בעוד כמה ימים השליט עורך מסיבה
גדולה לכבוד יום הולדתו. הוא מזמין את כל האנושות לחגוג איתו
במשך שלושה ימים. זה משתה מסורתי שעולה הרבה כסף. ידעתי שאני
צריך לחדור לשם עם רובה ולהרוג אותו. רק שם הוא חשוף. מיהרתי
לקנות רובה טלסקופי ותעודה מזוייפת. כמובן שהיה לי כסף לזה כי
לעולם לא נגמר לי הכסף. חיכיתי למסיבה הגדולה שתהיה בארמון
השליט.

הצגתי את התעודה לשומר העייף שבדק אותה ברשלנות מה. הוא אמר
לי: אתה יכול להיכנס. נכנסתי ועד מהרה עליתי במעלית אל המרפסת.
אף אחד לא שאל אותי מה אני עושה במקום כה סטרילי. במרכז האולם
היה כס מלכות ועליו ישב השליט. השקפתי עליו מלמעלה וכיוונתי את
הרובה הטלסקופי.  ידעתי שיש לי זמן רק ליריה אחת ומדוייקת
לראשו. לחצתי על ההדק, היריה לא נשמעה כלל. אבל להפתעתי הכדור
לא פיצח את גולגלתו. באותו רגע הבנתי, יש לו מגן כדורים מסביב
לראש, דבר שהמציא המדען הנודע יוסף. ידעתי שעלי להסתלק משם
ומהר לפני שיראו אותי.

ידעתי שאני צריך להרוג אותו באמצעים בלתי קובנציונלים. אחרי
המצאת המדען הדגול יוסף אבוטבול, לכל אחד יש מכונת זמן והוא
יכול לנסוע בה לעבר ולעתיד כרצונו. הקלדתי את הצופן והדלת
נפתחה. במרכז החדר הייתה מיטה. שכבתי עליה ואמרתי שאני רוצה
לנסוע לעבר. מיד הופעל גז הרדמה שהרדים אותי על המקום. הוא גם
הרג אותי. הנפש שלי חזרה לעבר. מצאתי את עצמי בעיר ניו יורק,
התשעה באוגוסט שנת 2005, חיפשתי אחרי בית יתומים כי על פי
ההיסטוריה של השליט הוא היה בבית יתומים כשהיה תינוק. עד מהרה
מצאתי אותו. בית יתומים עם קירות סדוקים. נכנסתי ושאלתי את
הפקידה אם יש פה תינוק בשם ג'ורג'. היא קמה והובילה אותי למיטה
בודדת. חיכיתי עד שהפקידה תצא ותשאיר אותי לבד. לקחתי כרית
ושמתי אותה על פניו. הוא השמיע חרחורים שקטים ואחר כך נדם.
באותו רגע חזרתי להווה שלי. הוא לא השתנה כלל להפתעתי,
הטלוויזיה הראתה את תמונתו של השליט. החלטתי שהגורל רודף אחרי.
אבל לא התייאשתי, היו לי עוד אמצעים איך להרוג אותו.

יש לו בית נופש, שם הוא נופש כל קיץ. ידעתי זאת על פי אתר
האינטרנט שהוא הפיק מיוזמתו. בית הנופש שלו נמצא בין הרים
יפיפיים. הוא לא היה מאובטח כדי שלא ידעו מי גר שם. נסעתי עד
לבית הנופש, פרצתי את הדלת במפתח גנבים שיש ברשותי. נכנסתי
לחדר השינה, הוא ישן במיטה עטוף בפיג'מה וחלם חלומות ארוטיים.
שלפתי את האקדח שלי וחיברתי לו משתיק קול. כיוונתי לרקה מטווח
אפס ויריתי. הקול לא נשמע. דם רב זרם מהמצח שלו. מיהרתי להסתלק
משם. חשבתי שעתה הוא מת בוודאות. כשהפעלתי טלוויזיה נודעה לי
האמת המרה. קריין החדשות הופיע ואמר: והנה ידיעה שהגיעה אלינו,
התנקשות בכפיל של השליט. הכפיל מת במקום. השליט לא נפגע כלל.
ידעתי שאני צריך דרך אחרת.

ביקשתי ראיון איתו דחוף. יש לי חבר שמכיר חבר שמשרת בתוך
הארמון שלו. שלחתי לו דואר אלקטרוני והוא כתב לי שהוא יעשה הכל
כדי שאתקבל לראיון. כעבור כמה חודשים נשלח דואר אלקטרוני
ממשלתי שאחכה ללימוזינה בחוץ שתסיע אותי לראיון. ואכן
הלימוזינה הגיעה, מפוארת כולה ובלי נהג. הוסעתי עד לפתח הארמון
ואחר כך הובלתי בידי משרתים אל האולם המרכזי שם ישב הוד מלכותו
וחיכה לי. הוא אמר לי: מה אתה רוצה ממני? סיפרתי לו שאני רוצח
שכיר ושנשכרתי להרוג אותו ושנכשלתי כבר כמה פעמים ולכן אני
דורש פיצויים על הכסף האבוד. הוא החל לצחוק צחוק רועם ואמר לי:
יש לי מליארדים ברשותי, קח כמה שתרצה אבל תסתלק מכדור הארץ
לכוכב לכת אחר בו יש את המושבה של העבריניים. תהיה מנהל שם
בשמי. אמרתי לו שזאת אעשה.

במושבת החלל של הפושעים גרו פושעים מן המסוכנים ביותר. שכנתי
בארמון מפואר והיו לי חברי משמר שבאו איתי מכדור הארץ שעשו כל
מה שאני אומר להם. הפושעים קיימו חיים כמו בכדור הארץ. הנחתי
להם להשתולל ולעשות כאוות נפשם חוץ מלהתקרב לארמון שלי. ידעתי
שהמנהל הקודם נרצח על ידיהם. היו גם חייזרים ששכנו שם מימים
ימימה והם היו מסוכנים מאוד. הם היו מתנפלים על בני האדם,
חוטפים אותם ורוצחים אותם. זה לא הפריע לי כי ידעתי שהם לא
יתקרבו אלי. לי היה את הצבא הפרטי שלי אבל יום אחד הכל השתנה.

אחד מהעוזרים שלי ניגש אלי ואמר לי: נרצחה נערה בת 15, רצח
אכזרי ביותר. שאלתי אותו למה זה צריך לעניין אותי, הרי כל יום
יש כאן רציחות וחטיפות. הוא אמר לי: זה צריך לעניין אותך משלוש
סיבות. א. זה לא היה רצח רגיל, לא של הפושעים ולא של החייזרים.
ב. זה היה קרוב לארמון שלך. ג. זה יכול להביא להתקוממות נגדך.
ידעתי שאני לא יכול לחקור את הרצח הזה לבד. יש לי ידידה מכדור
הארץ שהיא בלשית פרטית. התקשרתי אליה והזמנתי אותה לבוא. היא
אמרה לי שהיא תבוא מהר.