ואתה אומר שאני משתיקה בך פחדים,
וככה זה טוב,לפחות עד מחר.
ואז יש לך כוח מול כל האחרים,
וככה אני יודעת שזה עבר.

שתי דמעות סמויות בזוית העין,
והסיגריה המסנוורת את הצל על הפנים.
אתה גומע עוד כוס של יין,
ומשביע בעצמך שדים.

שם, בסוף הצומת קפה קטן,
אנחנו יושבים שם לפעמיים.
ופתאום אתה הופך למעודכן,
ומספר שמתקנים את הזמנים.

ואתה אומר שאני משתיקה בך פחדים,
וככה זה טוב, לפחות עד מחר.
ואז יש לך כוח מול כל האחרים,
וככה אני יודעת שזה עבר.

איפה היית במרחק הזה לפני דקות?
ומה שכחת לספר ?
מתי החבאת את כל העקבות?
ולאן אתה כל כך ממהר?

אתה האויב המיתולוגי של עצמך.
ולא נמאס לך להלחם בטחנות רוח שקטות,
ואם אני נכנסת אל ביתך,
אתה מכסה את שברי הסודות.

ואתה אומר שאני משתיקה בך פחדים,
וככה זה טוב, לפחות עד מחר.
ואז יש לך כוח מול כל האחרים,
וככה אני יודעת שזה עבר...