(מוקדש לאחת, שלא תקרא זאת לעולם)

יפה שלי!
לא תם,
ולא מושלם,
אני שלך.
קורבן, וצלם בהיכל.
האין, והיש.
טיפה, בים
הסערה
בכוס,
המים, והאש.
שביט זנב יקום,
בשביל חלב גולש,
אלי שחור מפץ.
אני שלך.

בחדר המיטות
שלך,
נותנת יד, חופשי,
לצלול-אמוק,
לאמיתות
הנפשיות,  הנשיות
שלך.
שבח
בנשימות,
בנשיפות
שלך...
אני שלך.

אני, "קהלת",
האהוב,
שלך,
"הייתי מלך",
נסיך, וכתר,
בחדר המיתות,
שלך.
כולי שלך,
יותר? מזה?

יפה שלי,
הבנתי.
קמתי, בשקט,
ויצאתי,
מן החיים
"שלך".

("Hanibal antre portas"
חזרתי
לאהבה שלך, שמספיקה לשניים.)


לאילנה
1-19.08.05 הרצליה.