כשכל איבחה קלה מרעידה את האוויר
מחללת את הקודש
והשקט שורר במעין הרמוניה כללית
כמו השלים העולם לבסוף עם עצמו
מצטללת הדעה העטופה בצמר גפן
מחוותו של היקום על שהחלטת לחלוק עימו מזמנך
ומשתתף כידיד נפש במהלכי המחשבה
משתרר בך רוגע ולו זמני
כדי שתוכל להבין את כמיהתך
סביבתך מתבהרת הצבעים פתאום עזים
פוקח את עיניך כמו הייתה זו הפעם הראשונה
התעוררות משינה עמוקה בבת אחת
התפוגגות הסם שאופף כל פינה
והכל כה חד וצלול
מבריק וחלק
בריכת מים טהורים שבבואתך משתקפת בה
סוף כל סוף שכחו גם האדוות הקלות ביותר
ודבר לא מפריע עוד לבהוט בדמות המשתקפת
להביט לאמת בפנים