מוקדש לאמא שלי (רחל הרשקו)

אני לא אשכח את הלילה הזה, הכול התחיל ביום שישי בערב:
כשהטלוויזיה נשרפה באמצא ארוחת הערב. כולם היו שם חוץ ממך.
את היית במקום הכי מבחיל שלא הייתי ממליצה לאף אחד להיות שם:
בית חולים. "אבא" הלך ליראות מה איתך, לך עלה החום ל40+  
צופית אמרה (אחותי הגדולה) שאני אהיה מוכנה ללילה הכי עצוב
בחיים שלי.
באותו רגע רצתי לחדר שלי, שמתי מוזיקה, שכבתי במיטה ואמרתי לך
(אלוהים): "בבקשה תן לי להרגיש את אמא בחיים. תן לה לפחות עוד
כמה שעות לחיות" ואז פרצתי בבכי כל כך גדול שבחיים לא היה לי.
אחרי חצי שעה התקשרתי לליטל,(חברה טובה שלי) וסיפרתי לה הכול
על זה שחלית במחלה הנוראית הזאתי, ואת כל הסיפור. פחדתי נורא.
כבר באחת בלילה הלכתי לישון, אבל כעבור חצי שעה צופית העירה
אותי ואמרה: "שגית זה נגמר" "מה נגמר?" "אמא נפטרה" "מה? זה לא
יכול להיות" באותו רגע כל העולם נעצר לי, לא ידעתי מה לעשות עם
עצמי. הראיה הפכה לשחורה ואחרי דקה היא חזרה. השמיעה הלכה איתה
ואז כל העולם  התהפך לי. אני זוכרת שקצת אחרי הבת מצווה שלי את
חלית בסרטן, הוא היה בקיבה אבל את אמרת שאני הוצאתי אותך מזה
בזה שהצחקתי אותך. כעבור שנה זה חזר בגב. חשבנו שזה סתם שפעת
אבל צופית אמרה לי שזה לא יכול להיות הגיוני שאת תהיי במיטה
חודש, אז עשינו בדיקות וגילינו שהבן זונה חזר. הלכנו לבית
חולים איטלקיה בחיפה שם שרפו לך את המקומות שיש לך סרטן עם
לייזר, וכעבור שבועיים את היית כבר בבית, אבל מידי פעם היית
צריכה ללכת לבית חולים בעפולה לבדוק מה עם הבן זונה.
כעבור יומיים כבר התמלאת בסרטן מהראש לרגליים, אני הייתי בהלם
כששמעתי מ"אבא" את זה. אותך לקחו לאשפוז. הרופא אמר ל"אבא"
ולצופית שזה עניין רק של שבוע שבועיים ואכן כעבור שבועיים
ב-18.8.01 את הלכת לך, אני גם זוכרת שאת רצית לדבר איתי
ולהיפרד ממני אבל אני לא הסכמתי כי אני ממש הייתי עצובה.
עכשיו עברה כבר איזו חצי שנה או יותר ואת חסרה לי בחיים, אם
אני רואה אמא שמנשקת את הילד או הילדה שלה אני חושבת עלייך, על
איך היית. את היית אישה יפה כמו הנשים משנות ה-60 , היית חכמה,
בעיקר בתנ"ך. אני זוכרת שהייתי ילדה קטנה הייתי מקריאה לי
סיפורים, טוב היית מקריאה לעצמך אבל אני הייתי שומעת. הם כל כך
היו יפים איך שאת הסברת אותם ואת הפרושים. את היית ממש צדיקה
וממש מגיע לך להגיע לגן עדן. אני מקווה שכבר הגעת אמא אם את
שומעת אותי עכשיו רק שתדעי שאני אוהבת אותך ואין לך תחליף.


                          את הסיפור הזה כתבתי על אמא שלי
ז"ל
                         שחלתה בחופש הגדול בסרטן ואני מקווה
נורא
                         שנצליח למצוא כבר תרופה למחלה.