יעל ברדה / שיר יגון ופליאה |
נוסעת הביתה
ילדיהם של שדוני
היאוש
מתיישבים על כתפי
בחושך
מפליא אותי איך
ההרים הכי יפים
בעולם
הופכים להיות
תהום פעורה
בלילה
נוסעת הביתה
מדהים
שהיא בוחרת
לא לבלוע אותי
להשאיר אותי
בחיים
כל יום שוב
מתנה
יום נוסף במבצע
כאילו יש לי
מה לעשות
כאילו אפשר
להחזיר הנשימה
לגרונות
כאילו
בלילה
נוסעת הביתה
ילדיהם של שדוני
היאוש
מדגדגים אותי
אתה מנשק
את צווארי
איפה שהתהום
הופכת להרים
הרכס מחבק כתפיים
יללה נמלטת בי
מבין חוליותי
אני נרעדת
נזכרת
נרעשת
כמה
אני בחיים.
1.8.05
עין כרם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|