חשבת על זה מאוחר מדי, אני ראיתי את המבט הזה שלך.
מבט שואל 'אני אצליח, אני לא אצליח' ואז כבר פספסת את ההזדמנות
אבל ככה זה תמיד, אתה תמיד תחשוב במקום לפעול ישר ודווקא אז
אתה אוכל אותה.
אבל חפיף, אתה לא היחיד. תהיה בטוח שממש ברגע זה יש איזה מישהו
(אולי אפילו מישהי, למרות שאתה יודע - לבנות יש מין מזל ארור
שכזה להיות אלו שיגידו "אמרתי לך"!) שנדרס רק כי חשב 'אני
אספיק... כן... לא...!' לבסוף החליט לעבור את הכביש ואז רמס לו
האוטובוס את העקב. אאוצ'! דאמט! זה מתסכל, זה כבר מעבר לחוסר
מזל, זה פשוט צורה של התעללות שמימית, עונש מכח עליון, שלא רק
תסבול מכאבים, חס וחלילה, ככה עוד תצא בזול אלא גם יהיו לך
רגשי אשמה על כמה שאתה אדיוט וחושב יותר מדי.

אבל... חתיכת טמבל!  הפעם אני חוטף את רגשות האשמה, אתה אמנם
מת אבל לי זה יקדח במוח. אוף אוף אוף לכל הרוחות והשדים! זה
שאתה איטי בצורה כל כך מסורבלת מילא, אבל תחשוב, תפעיל ת'שכל!

רמי הביט סביבו ונע לאורך השביל הלוך וחזור, מנופף באקדח כסוף
לחילופין לעבר השמיים ולעבר הגופה שנחה לרגליו.
"חרא", הוא בעט בגופה. בחור חיוור בלונדיני, כדור ישר בצוואר,
כאילו ערפד נשך אותו ואז החליט שזה לא הטעם שלו, כמו ילד שקנה
פחית וזרק אותה לאחר השלוק הראשון, ככה כל המיץ נשפך עד שהפחית
מתרוקנת... מוות מהיר.

"יורים עליך, אז מה עושים? לא מסתכלים עליי, לא!" שוב בעט
בצלעות הגופה, הפעם נשמע קראק מעוך ומצמרר. רעד חלף בגופו. הוא
הרגיש קפוא, אז פרק את זעמו על גופת הבחור, כשהוא בועט שוב
ושוב בפנים ובחזה עד שכוסה בדם עד לשולי מכנסיו בעוד הוא צועק
בקולי קולות. "מחסה, תופסים מחסה, שמעת בום, תשתטח ,תרוץ, אל
תסתכל עליי במבט של 'אה, רמי, יורים עלינו, צריך להסתתר אני
חושב?! מה, לא?"

ניידת הגיעה. במוקד, המוקדנית ביקשה תיאור נוסף, רק כדי להיות
בטוחה שאמרו שהם רואים גבר מנופף באקדח שבועט בגופה מכוסה בדם
תוך שהוא צועק באויר.

"וואלה, נזכרתם להגיע", רמי קרא לשוטרים. "יופי..." שוב בעיטה,
האף נשבר "טופי". "תפיל ת'אקדח", צעקו לו. הוא לא ממש הקשיב.

"אני לא הולך לסבול ממך, חתיכת צעיר אדיוט. פשוט נמאס לי
העבודה המחורבנת, כל הזמן לחיות במתח שלא יפוצצו אותי או
יחוררו אותי, שותפים שלי מתים."

השוטרים נדרכו, באיזה קוקו נתקלנו הפעם, דווקא כשהמשמרת התחילה
בשקט.

"אה אין לי כח, יאללה, נסיים עם זה, סורי חבר'ה." הוא קרץ
לשוטרים.

בום.

"איי, היד!!!"

"מה עשית?" השוטר השמנמן פנה לחברו.
"אז מה, שירה בעצמו? יריתי לו ביד עם האקדח!"

"חרא חרא... ח-ר-א!!!" הוא התפתל מכאבים על הרצפה בצמוד לבחור.
"אפילו להתאבד אני לא מצליח", ונגח בבחור.