שוב היא ניצבת ופניה מרצינות,

ושוב היא נשנקת ממחנק הדמעות.

ושוב היא מנסה לפתוח פיה לומר,

ושוב,

תמיד זה אותו הדבר.



ושוב לקול בכיה ליבו רוטט כעלה נידף ברוח,

ושוב הוא קשוב, מבין וסולח.

ושוב הוא לוחש לה שהכל אינו נגמר,

ושוב,

תמיד זה אותו הדבר.



ושוב היא ניצבת ופניה מרצינות,

ואז הוא בא ומוחה ממנה את הדמעות,

ושוב היא מנסה לפתוח פיה לומר,

ואז הוא מהסה אותה, כי יודע דבריה משכבר.



ואז הוא מתרחק, מלטפה במבטו,

ושוב היא בוכה, מתחננת, מנסה לאחוז בכף ידו.

ואז הוא מתנתק ומתחיל לפסוע,

ושוב,

לא, הוא לעולם לא  י     שוב.