שנינו נשארנו אותו הדבר
אני זוכר איך אמרת לי שזה מוזר
שאני עוד מתאהב כל פעם מחדש
ואף אחת לא דומה לך בכלל

לא נלחם יותר ברגש
לא עוצר את הדמעות
יש ימים של אושר
ויש ימים שלא מפסיק לבכות

איך השנים לא שינו אותך בכלל, איך לא נגע בך הזמן
עיניים מהפנטות אותי מתוך חלום
מתעורר ובודק אם את לצידי
ומגע הסדין הקר צורב את עורי

היום כבר עבר לו עשור
ואני זוכר איך צחקנו מכלום
איך שתקנו יחד מול שקיעה
כי מילים לא היו נחוצות

מוצא אותך לצידי כל פעם מחדש
ואף פעם לא איתי כשאני רוצה כל-כך
ועכשיו האוויר משתנה והרוח מעיפה שוב עלים
ואת יודעת איך הסתיו הזה מכווץ לי את הלב

איך הרוח סוחפת אותי ומרימה אותי מעבר לשדות
דואה מלמעלה כמו ציפור ולא מצליח לראות
העולם כולו מונח מתחת לכנפיי ואת נסתרת ממני
מנסה למצוא איפה את שוכבת ולא מצליח להעלות דבר

אולי את איתי בכל מקום, בכל אבן, בכל נשימה
ואולי את כבר מזמן איננה, אולי את רק תמונה
אני נועץ שורשים באדמה, מקבע את עצמי להוויה
מחפש אותך בכל דבר שאני עושה, חופר בהתמדה

אבל היכן ששורשי חופרים אני לא רואה ולא מרגיש
ואני לא יודע אם את שם או שכבר הפכתי לאדיש
אני מספר לילדים שאני עובד איתם עלייך
הם שואלים וצוחקים, הם תולים בי עיניים ומבינים

ששנינו נשארנו אותו הדבר
ואת סיפרת לי שזה מוזר
איך אני מתאהב כל פעם מחדש
ואיך שאף אחת לא דומה לך בכלל

וכבר עברו עשר שנים, וזה היה רק אתמול
עשר שנים זה נצח וזה גרגיר חול
אני מספר לילדים שאני עובד איתם עלייך
חלקם עוד לא נולדו בכלל כשנהרגת

אני מת עלייך, ואת - מתה.