דקה ועוד דקה ועוד דקה, הזמן עבר כל כך לאט פתאום. לא התייחסתי
לזה, זה רק יעשה אותי יותר עצובה. שמתי עלי את המעיל השחור
שלי. כבר שנים לא הוצאתי אותו מהארון, והיתה הרגשה מוזרה כשזה
נגע לי בעור, כאילו, כאילו המעיל צועק "זו לא את באמת".
הסתכלתי במראה והחלטתי לא להוריד אותו בכל אופן. כבר 5 שנים
שאני שחקנית פורנו, עבודה שמתפרשת לי גם על הדיאטה, גם על
הביגוד, על כל החיים. אפילו עכשיו בהלוויה של חברה טובה שלי זה
איכשהו משפיע, בטח מצפים ממני ללבוש ורוד זועק וללקק סוכריה על
מקל.

אמה היא זאת שהציגה לי את העסק בימים הראשונים שלי. לפני 5
שנים היא הייתה ה-דבר וכל כך התרגשתי לעמוד אז ליד כוכבת
אמיתית. כולם, גברים, נשים וילדים הכירו אותה בשם הבמה שלה -
אמנדה סטאר. שנתיים אחר כך היא אמרה לי שפשוט לא יכלה שיקראו
לה בשמה האמיתי. הווידוי הזה התלווה לצניחה שלה בפופולריות,
אחרי שנה-שנתיים זה קורה לכולנו.

חיצים בירוק בהיר כיוונו את הרכב שלי להלוויה. הכל טראשי,
המוני, יותר מדי כמו חגיגת קאלט שכזו. המוני גברים מבוגרים
עומדים בכנסייה במרחק בטוח מהארון מחזיקים בידיים מזיעות
תמונות שלה מתקופת הזוהר. מצלמות של צהובונים מתקתקות במרץ.
המצלמות קלטו גם אותי, מירנדה לאב, זה היה רק עניין של זמן.
מסביבי היו התלחשויות עם בדיחות גסות, איך הם לא מתביישים, לא
הסתכלתי עליהם והעיניים שלי התרכזו ברצפה.

אני יודעת שזה בגלל אמה, לפני 5 שנים היא הצליחה בדרך כלשהי
לחצות את מחסום "למבוגרים בלבד" והייתה בטוק שואוס, אפילו אצל
פרקינסון. בריטניה כולה היתה משוגעת עליה. היום בלונדון, עיר
הולדתה, נראה כי רק עשרות גברים עוד זוכרים אותה. חייכתי אליהם
חיוך מפתה כמו שהיחצן אמר לי לעשות וניסיתי להגיע לארון שצלמי
הצהובונים חסמו לחלוטין.

פתאום הכל התחיל, הכומר, אבא שלה שנשמע אדיש, לא הצלחתי להקשיב
עד ששמעתי את שמי. ידעתי שאני צריכה לעלות ולדבר, היחצן שלי
רצה שיראו אותי באירוע כזה עם כל כך הרבה מצלמות.
"אמנדה סטאר," פתחתי בדרמטיות "אישה מדהימה ויפהפיה הנערצת על
רבים, הלכה היום לגן עדן. אמנדה תרמה רבות לתרבות שלנו והוציאה
סרטים אינספור. היא תיזכר כצעירה ויפהפיה לנצח. אמנדה השפיעה
על חיי כולנו, אם בחיוכה הכובש או בחוכמתה. אני שמחה שהכרתי
אותה לפני מותה." ירדתי מהבמה לרקע מחיאות כפיים וקריאות
"תורידי את המעיל". זה עוד מעט ייגמר.

התחילו לכסות אותה בחול כשנשמעו דפיקות בתוך הארון. הגברים
גיחכו, חלק הסמיקו, וכמות הבדיחות שהיתה שם הספיקה לכל
בריטניה. הדפיקות המשיכו, אז כיסו את הארון יותר מהר, שלא
ישמעו, זה היה מוגזם. עצמתי את עיניי והקשבתי, בטח כותרות
העיתון מחר יהיו "גם במותה..." וכל מיני משחקי מילים.

הלכתי לכיוון הרכב כשהיחצן שלי צילצל "נו, איזה אירוע, הא?"
אמר בחיוך, שתקתי, "דפקה קאמבק, אמנדה סטאר הזו."
סוף סוף התחלתי לבכות "היא מתה" לחשתי.
"מה מתה? רק שיחקה אותה, עכשיו כולם ידברו עליה."