בנין בית החולים נמצא ליד כפר קטן  בהרים של אוסטריה, קרוב
לגבול הבאווארי, קילומטרים ספורים מן העיירה ברכטסגאדן הידועה
לשמצה. מוזר היה לי להגיע למקום זה כדי לעבור ניתוח הוצאת
גידול בראש, אך הגעתי לשם. הפרופסור האיראני הקביל את פניי
ב"שלום" וחיוך רחב, תוך שהוא מציין כי רבים מן הפציינטים שלו
באו מתל-אביב (למה "תל-אביב" ולא "ישראל", אינני יודע).
תשע הקומות של בית החולים המו אחיות ורופאים צעירים לבושים
חלוקים לבנים מגוהצים וכולם נראו גרמנים. מאידך רוב הפציינטים
היו מן העולם המוסלמי, ממלזיה במזרח ועד מרוקו במערב, אך בעיקר
איראנים.
מעלית נפרדת הובילה לארבע קומות המרתף וניתן היה להיכנס בה רק
בעזרת כרטיס מקודד. הדבר היה די מוזר בעיניי. מדוע קומות המרתף
כה סודיות? מה יש שם? מדוע משאיות פורקות שם מדי יום מיכלי
זכוכית ענקיים ואטומים?
לפני הניתוח הוזמנתי לשיחה עם ה"קוסם", המנתח המהולל שהיה לשם
דבר בעולם המנתחים הנוירולוגים. בפנים מחויכות וב"שלום" הוא
הקביל את פניי בלשכתו בקומה התשיעית שהיתה מוגנת רק על ידי
מזכירה גרמניה אדיבה. חדרו של הפרופסור היה גדול למדי ובו כמה
ארונות ספרים, תמונה אחת בלבד בצבעים דהויים  ורק השטיח הפרסי
בצבעי חום ואדום שבר את המונוטוניות האפורה. לאחר שיחה קצרה
ירדתי לחדרי במדרגות תוך שאני מתבונן בעיצוב הבניין מבפנים.
ריהוט פשוט, יעיל ומועט, ה תמונות מודרניות - הכול  באפור, לבן
או קרם. בעיקר התרשמתי מן הפסלים הלבנים הפזורים בכל קומה
שגרמו לי מעט צמרמורת. חלקם הזכירו לי דתות שמקורן בפרס אך כמה
מהם הזכירו לי את "האמנות החדשה" של הרייך השלישי . היה
באווירה משהו פגאני ומאיים.
כמה ימים לאחר הניתוח - שאינו זכור לי כלל -  בעודי מנוקב
זריקות קורטיזון, התחלתי לחשוב ולחשוש. מי יודע מה נעשה בראשי?
הרי כולם כאן איראנים או גרמנים. אולי לא טיפלו כראוי בגידול?
אולי השתילו לי צ'יפ שטני כלשהו שבבוא העת יהפוך אותי לזומבי
צייתן כדי לפגוע  באנשים יקרים לי? אולי כל המוסד הזה הוא
קופרודוקציה איראנית-גרמנית  שמטרתה להחזיר את שלטון הרשע של
"הגזע הארי"? מי יתקע לי שאין מייצרים שם זומבים למעלה ונשק
להשמדה המונית בקומות המרתף? התחלחלתי.
כעבור מספר ימים, בתום הטיפול, הוזמנתי לשיחת סיכום ללשכתו של
הפרופסור האיראני כשכולי חדור אימה ופחד. "שלום" הוא שוב אמר
לי בחיוך, "הניתוח הצליח ואתה יכול לשוב לחיים נורמאליים
בירושלים" (הפעם לא אמר "תל-אביב"! צביעות פרסית או רהב
טבטוני?) גמגמתי בלית בררה כמה מילות תודה ויצאתי. בצאתי נשמתי
כמעט פרחה. ראיתי מזוזה, כן, מזוזה אמיתית, קבועה בדלת לשכתו,
בגובה הנכון ובזווית הנכונה! "הקוסם" המחייך היה אפוא מנתח
יהודי-פרסי שטיפל בנאמנות ובאהבה ביהודי מישראל !
תחושת האימה התחלפה במהירות לכעס אדיר. הרי לך: שבעים אלף
היורו ששילמתי עבור ניתוח במוסד הכי מפחיד ומאיים,
איראני-נאצי-אטומי-ומה לא,  שהעניקו לי את חלחלת חיי, שהיו
שווים כל סנט! הכול הלך לטמיון! טסתי חזרה בלופטהאנזה וחשבתי
לי: הרי אפשר להשיג בארץ חלחלות הרבה יותר זולות!