[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בס"ד   03.08.05 רביעי

סבתא...

כשהייתי קטנה, גרנו בקבוץ, במושב, ואחר-כך בכפר ואח"כ בעיר.
כשהייתי קטנה, ביקרתי פעמים הרבה אצל סבתא. איתה גרו יחד דודתי
ובת הדודה. הן גרו בעיר, בעיר הגדולה. והן גרו בחדר גדול.
המיטות היו בחלק אחד של החדר, החלק הפנימי. בחלק השני קרוב
לדלת, היה המטבח, וכיור אבל החלקים לא היו מבודדים. זה היה
בעצם אותו חדר שבעיני, עיני ילדה קטנה, נראה ממש אולם גדול.
אולי הייתה מחיצה? לא, לא הייתה מחיצה.
ובשביל להתקלח, היה ברז גבוה שם בחוץ. היה צריך לעלות חמש
מדרגות לפנות שמאלה, ושם היה מין ברז כזה גבוה. שם סבתא הייתה
רוחצת אותי. עוטפת אותי במגבת גדולה חובקת אותי עטופה בידיה,
ומכניסה אותי פנימה. הביתה. לחדר/אולם הגדול. לפעמים הייתה רק
רוחצת לי רגליים, בחצר, אבל קרוב יותר לחמש המדרגות. ושם,
כשבאתי לביקור, שם בחצר הייתה אדמה רטובה. אהבתי להריח את
האדמה ולטעום אותה.

גן-עדן.

וכשהשכיבה אותי סבתא לשנת הלילה, תמיד הייתה על הכרית, תמיד,
אבל תמיד הייתה, חיכתה בסבלנות אין קץ, סוכריית שוקולד. עדשת
שוקולד. לא היה להם כמעט כלום, אבל סוכריית שוקולד לנכדתה
השנייה במספר, תמיד הייתה, כשבאה לביקור.

החדר הזה היה בחצר של בניין. ברחוב מנדלה לא רחוק מבן יהודה.
הבית קיים, אבל החצר, לא מצאתי אותה במתכונת ההיא.

היינו נכנסים לשביל הבית שהוביל לכניסה. ואז במקום להמשיך
ולהיכנס, פנינו ימינה, לחצר. שם היה הבית של סבתא, שגרה עם
דודה ובת הדודה.
לימים הם עברו לדירה משלהן.
אבל המרתף, בחצר, חקוק הוא על לוח לבי.

והשבוע הייתי בראיון עבודה. לא ברחוב מנדלה, ברחוב פינסקר.
והמשרד, היה ממקום בחצר, מצד שמאל.
היה צריך לרדת במדרגות.
וגם פה, השירותים בחוץ. צריך לסובב את הבניין כדי להגיע.
לא פאר ולא הדר. אבל אווירה נעימה חשובה לו, לבעל העסק.

גם לי היא חשובה, האווירה.
חשובה יותר ממקום מפואר.
ומה אכפת לי שהשירותים בחוץ?
לפחות ארגיש כמו פעם, כמו בבית של סבתא... בבית ההוא... כשעטפה
אותי במגבת חיבקה אותי והביאה אותי על זרועותיה לתוך החדר, לבל
אלכלך שוב את רגליי.

ואולי גם פה תחכה לי סוכרייה?
אולי אקבל אותה? אולי שמי רשום עליה?
בשביל זה צריכה אני לחכות עד סוף שבוע.

ומי ייתן וזה יהיה מקומי...

וסבתא? אולי משמיים היא שומרת עלי, עכשיו. שומרת, צופה, מחבקת
אותי במגבת גדולה כמו פעם. דואגת שאגיע למקום מבטחים, נושאת
אותי על כפיה, לבל אלכלך את רגליי ללא צורך?

ולכן בעצם לא קבלתי את העבודה...?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אבל אמא, אין
אלוהים..."

"אז לכי תקני!"


הפודלית והאמא
המגרשת


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/10/05 0:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פנינה בר-יוסף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה