את שיריי
אני סורגת
מצמר של דמעות.
תופרת עם חרוזים
דימויים של רגשות.

את שיריי
אני מבשלת
עם צריבתה של אכזבה.
מתבלת מעט עם אבל
למתיקות-חמצמצה.
מחמיצה כל שורה חודשים-
בתוך תמהיל של
ספק וגם קצת רחמים עצמיים.

את שיריי
אני מכבסת
מכל צביעות או שקר גס.
כתמים של הבל
ודברי עוולה - חלילה וחס!

את שיריי
אני מחשבת
מסך הכל מה שהיה -
בי, בתוכי והתרשמותי,
מהחוויה - חלקי "המציאות"
וזו התוצאה.

את שיריי
אני מחביאה
עמוק במגירה.
מרכיבי החומרים
מגיבים תגובה כימית
לעיני נפש זרה.

(15/10/2004)