הגעתי למצב שאני פשוט מעבר לזה, מעבר להכל.
לא משנה לי בכלל מה קורה סביבי, כמה שזה נשמע אנוכי,
אגואיסטי,
מגעיל, פסה, מזויף, פחד או איך שתגדירו את זה, זה בכלל לא
מעניין אותי.
אנשים נוטים לערב את עצמם בכל דבר, כל מה שמספרים או מתייעצים
איתם הם אוטומטית מקשרים את עצמם לסיפור.
זה אגואיסטי!
זה אנוכי!
להיות עסוק בעצמך זה לא אנוכי, זה ההפך, אחרת את שום מצב שתוכל
לתת אי פעם משהו מעצמך.

אולי הבנתי דברים מוקדם מידי, ואולי זה הרס הרבה, לא יודע,
אבל מה שאני כן יודע זה שאני מושלם וכך גם כולם, זה מה שמפחיד
בכל הסיפור, כי עם חושבים על זה כל אחד הוא משהו שונה לגמרי
מהשני, כל אחד הוא עולם, כוכב, אישיות, דמות, סיפור או כל מילה
אחרת שתקראו לזה, פשוט כל אחד מושלם.
אז נכון אז לכל אחד יש את הרצונות והמותרות שלו ואת האפשרויות
והניסיון שלו אבל זה לא אומר שאם אני לא אוהב משהו אצל מישהו
אז הוא לא מושלם בגלל משהו שאני לא אוהב. מי אני בכלל?! עוד
מישהו שנולד לעולם שנהרס מאותם אנשים שבנו אותו וביחס לכמות
האנשים אני סתם "טעות" של שני אנשים שטענו שהם אוהבים אחד את
השני עד שהגיע הרגע שפשוט לא בא להם אבל אז היה מאוחר מידי
ואני כבר הגעתי.

לשנות ת'עולם?
לא. לא רוצה. לא יכול. לא מעוניין.
לשנות ת'עולם שלי?
כן. רוצה, יכול ועושה זאת.

זה נראה כמו מישהו שחיי באופוריה אבל כולנו ככה עם חושבים על
זה,
כל אחד משנה ת'עולם איך שבא לו מבלי לשים לב בכלל.
כל אחד מגיע למסקנה מה הוא אוהב ומה לא, מה הוא רוצה ומה לא,
מה הוא יכול ומה לא, רק שכל אחד רואה את זה אחרת ככה שהוא יוצר
עולם משלו.

יש הרבה אנשים שמאמינים באושר. אני לא.
לא חושב שיש דבר כזה, זה נראה לי סתם איזשהו מטרה שהאנשים
ה"מדוכאים" המציאו כדי שיהיה להם איזשהו מטרה לשאוף אליה,
כי אחרי הכל לכל דבר יש הפך שגורם לו להיות אמיתי, לרע יש את
הטוב שבלי הטוב לא יכול להיות רע וככה גם לשמחה - עצב. רק
לאושר אין הפך כי זה מצב שאנשים רוצים להגיע אליו ועושים דברים
שנראה להם לנכון, ואולי זה נכון מי יודע, ובעצם זה להיות עסוק
במה להיות במקום פשוט להיות.

יש הרבה דברים שנתונים אצלי במחלוקת שאני לעולם לא אוכל לברר:
כל הגדולים למיניהם, לא משנה באיזה תחום, אם זה מוזיקה או
אמנות או קולנוע או תיאוריות שתפסו, אני תמיד חושב שזה לא הם
אלה סמים ממש ממש משובחים. פשוט אני חושב ש... אולי הם הבינו
הכל מוקדם מידי? אולי הם מצאו את הכישרון האמיתי שלהם בגיל מאד
צעיר?
לא יודע.
מה שאני כן יודע זה שהכל נמצא בדברים האלה, אחרת הייתי נהפך
לחלק מהאנשים האלה.
אני לא מעריץ אותם, ולא סוגד להם או משהו כזה, אני סתם חושב
שהם אנשים שהיה להם יותר מידי מכל דבר, זה הכל.

אם כבר מדברים על סמים, איך זה שהדבר הזה גורם לנו להיות
ולראות דברים אחרת?
אומרים שברגע שמשתמשים בסמים אז רואים את המציאות האמיתית של
העולם... למי אכפת מה אומרים?!
אבל עצם העובדה שרואים הכל אחרת ופשוט "שמחים" מהדברים הכי
רגילים בעולם, זה גורם לסקרנות.
אז למה אנשים "נדפקים" בגלל זה?
מי אמר שהם נדפקו?!
זה שהם מדברים שטויות ועושים דברים שפוגעים בהם זה אומר שהם
נדפקו?! או זה שהם נכנסים לסרט והורסים ת'עולם שלהם ושל אחרים
זה אומר שהם נפלו לסמים?!
בגלל שרוב העולם לא חושב שזה נכון אז זה באמת לא נכון?!
לא חושב.

בגדול, אני מאשים את הבנות בהכל, בלי לפגוע. וגם אם תפגעו לא
אכפת לי. אי אפשר איתם ואי אפשר להרוג אותם... ככה זה?!
הן פשוט סיבה למה להמשיך הלאה.
הן קיבלו ת'כח הכי עצום בעולם - גבר.


בתור אחד שאוהב את כולם ונמצא במצב ירידה בחיים כרגע, ואחרי
שקיבל תשובה חיובית ושלילית בו זמנית על ידי אהבה שהוא רצה
לאהוב, כי זה לא חכמה לאהוב את כולם, זה בעיה שאתה רוצה לאהוב
מישהו ואז זה מצב שאני קורא לו אבוד.
אחרי הכל זה לא משנה מה הוא או היא חושבים או מרגישים, כי ככה
אני מרגיש עכשיו וזה מה שאני רוצה עכשיו אבל גם אז אני אבוד,
אני לא יודע ולא אכפת לי כל כך מה קורה סביבי, וכך הגעתי למה
שאמרתי בהתחלה ואז באה המחשבה- למה? לא למה כמו החיה...
למה!
למה לקום בבוקר? להתחיל ת'יום.
למה להתחיל ת'יום? לעבוד.
למה לעבוד? כסף.
למה כסף? ליהנות.
למה ליהנות? לחיות.
למה לחיות? בשביל שיהיה מה לספר.
למה לספר? להעביר את זה הלאה.
למה להעביר את זה הלאה? ללמוד.
למה ללמוד? קריירה.
למה קריירה? להסתדר.
למה להסתדר? כדי לא לפחד מה יהיה.
למה לפחד? כי לא ידוע.
למה לא ידוע? כי לא הייתי שם.
למה לא הייתי שם? לא עשיתי.
למה לעשות? כדי להכיר.
למה להכיר? כדי לזיין.
למה לזיין? כדי לגמור.

אמרתי כבר שהבנות הן סיבה להמשיך הלאה?!

המסקנה היחידה שהגעתי אליה עד היום היא שאני לא יודע כלום חוץ
מזה שאני כותב עכשיו... אז תכנסו לפרופורציה.

החיים זה דבר מצחיק שקרה לי בדרך לקבר...