במסדרונות העצב שהובילו אותי אלייך
תלויות תמונות של זכרונות ישנים
והקירות כבר לא ממש לבנים
אפרוריות שמאפיינת עצבות
המסדרון ארוך כל כך והוא כאילו לא נגמר אף פעם
פניי נגלים אליי מבעד למראה
אני מבחין באור קלוש שמנצנץ מרחוק
האם יאיר לי את דרכי חזרה?
אלייך, הדרך ארוכה, איני יודע אם היא כלל קיימת
אלייך, הלכתי כל חיי, איני יודע איך אפשר אחרת
רגליי כושלות מהמסע ומסרבות להמשיך קדימה
גופי כואב ונשמתי עייפה
אני יודע שעשיתי טעויות לא מעט
אך העתיד ודאי מבטיח תקווה
הנגיעות, המבטים, שהיו כה טובים אליי
פתאום נראים לי כמו חלום מרוחק
האשליה של אהבה שיצרתי אצלי
התנפצה לפתע על הרצפה
אלייך, הדרך ארוכה, איני יודע אם היא כלל קיימת
אלייך, הלכתי כל חיי, איני יודע איך אפשר אחרת
אלייך, הדרך ארוכה, איני יודע אם היא כלל קיימת
אלייך, הלכתי כל חיי, איני יודע כמה עוד אוכל ללכת |
