אסטרואיד נע בכיוון כדור הארץ, מדענים מעריכים שיפגע בכדור
הארץ ב-48 השעות הקרובות, כך דיווח הכתב בחדשות.

העברתי ערוץ, תוך שאני מניח את הרגלים על השולחן, כך נוח יותר
חשבתי. בהיתי במרקע, שידרו איזו תוכנית ישנה. המנחה היה מבוגר
ובעל קול סטראופוני. עצמתי עיניים, הקול שלו הרגיע, נרדמתי
לכמה רגעים.

אחרי כמה דקות התעוררתי למשמעה מנגינה צורמת ומרגיזה, התוכנית
הסתימה. פקחתי את העניים והחזרתי מבט למרקע. חשבתי לרגע על סוף
העולם, ועל מה שאמר הקריין בחדשות, האמת שלא התרגשתי מכל
העניין, הרגשתי שזה היה צפוי למדי.

הרגשתי שעמום נוראי, וניסתי לחשוב על משהו שיעביר לי את הזמן,
פה ושם פיהקתי ולבסוף החלטתי לרדת לסיבוב עם הכלבה. קראו לה
דולי, היא הייתה לבנה וגדולה, מלאה פרווה, עצם היותה כזו הכנה
לה את השם. מה גם, שהיא אהבה לאכול דשא ועשב. מצאתי אותה לפני
כמה שנים בתוך ארגז ליד פחי האשפה, בהתחלה רציתי רק לשמור עליה
לכמה ימים, עד שאמצא לה בית חלופי, ועכשיו שלוש שנים אחרי, היא
עדין כאן.

למטה, היה נעים. זה היה יום פסטורלי שכזה, כמו אלו בסרטים.
בחוץ היה שקט, ולא נשמע קול למעט כמה ציפורים שבדיוק התיישבו
על אחד העצים. הרחובות היו ריקים, ולמעט איזו זקנה שעברה שם
ונראתה לחוצה ומזיעה וכמה חתולים ששיחקו אחד עם השני לא היה אף
אחד. שחררתי את דולי וחזרתי להביט בסביבה. הכל נראה רגוע,
הרגשתי נעים כשכמה קרני שמש דאגו לחמם אותי מעט. אני גר בשכונה
הזו כבר בערך 5 שנים, מאז שעזבתי את הבית, בדר"כ היא שקטה אבל
היום באופן מיוחד.

עלינו בחזרה הביתה, חלצתי את הנעלים ועברתי דרך המטבח. הרגשתי
קצת רעב, אז לקחתי שוקו וכמה קוראסונים. קיוויתי שמשהו יקרה
וישבור את השקט איזה צלצול טלפון לא צפוי, אבל זה לא קרה.
חזרתי לסלון, והתיישבתי שוב על הספה.

אחרי כמה דקות של ישיבה הדלקתי את הטלוויזיה, הסרט שראיתי קודם
בדיוק היה על סף סיום, כמה אסטרונאוטים יצאו מחללית לקול
מוזיקה מרגשת. כולם עמדו ומחאו להם כפיים, הם הצילו את העולם
אחרי הכל. הכתוביות עלו והסרט נגמר. צפוי למדי אמרתי בשקט,
כיביתי את הטלוויזיה והלכתי לישון.