כמו בכל בוקר, פתחה סו את העיתון היומי שלה והחלה לקרוא
בעמודים 7-9, פינות היצירה. תמיד אהבה סו לפתוח את הבוקר
ביצירה נחמדה. הפעם נחתה עינה על היצירה "השעון" מאת סו נבר.
את אחד הקטעים שם לא תשכח לעולם, קטע כזה שדיבר על שעונים
וזמנים ובזבוז של החיים וכל מיני דברים כאלה מוזרים אבל
נכונים.

סו חייכה לעצמה חיוך קטן והחליטה לא להסתכל בשעונים כל היום.

היא נתקלה בבעיה. איך תדע מתי אמור האוטובוס לעבודה לעבור
בתחנה ליד ביתה? היא החליטה לצאת לתחנה באותה דקה ולהמתין שם
לאוטובוס. כשהגיעה לתחנה שאלה על האוטובוס לתל אביב אך נודע לה
שהוא כבר עבר בזמן ששאלה. היא החלה ללכת ברגל אך איחרה לעבודה
ב"שעה וחצי!!! את בסדר, סו? אני לא מבין מה קרה לך. כזו עובדת
מסורה מאחרת בשעה וחצי". בדרכה חזרה הביתה פיספסה סו את
האוטובוס וחיכתה לאוטובוס שאחריו במשך זמן לא ידוע, הרי לא
הרשתה לעצמה להסתכל על השעון שלה. היא חזרה הביתה וסיפרה לבעלה
על התרחשויות היום המוזר. באותו הערב כאשר בדקה את תיבת
המיילים שלה היא ראתה אימייל מהאתר "במה חדשה" המודיע על תגובה
לאחת מיצירותיה. היא נכנסה לאתר והסתכלה על כמה יצירות ופתאום
היה לה חשק לכתוב יצירה. היא קראה לה "השעון".

"שמישהו יציל אותנו כבר מידיו של השעון הענק,
השעון ההוא שגוזל לנו את החיים.
מה שאנשים לא מבינים הוא שבמקום למדוד זמן,
עלינו לקיים זמן. אל לנו לבדוק מה השעה.
עלינו לנסות וליהנות כל עוד אנחנו יכולים, מבלי להיות תלויים
באותו מכשיר אשר מבשר לנו האם זמננו תם. הידיעה על השעה עצמה
גוזלת לנו זמן. הפעולה לפיה "מרוויחים" זמן בניצול הדקות בעצם
גוזלת את זמננו. בכל פעם שאנחנו עוצרים ומביטים בשעון אנחנו
מפספסים דבר מה - אשה שעוברת ברחוב, חרק קטן שעף מולנו, אפילו
את האוטובוס שלו חיכינו כל כך הרבה זמן... לפעמים אנחנו
מפספסים הזדמנויות רק כי אנחנו בודקים מה השעה, רק כי אנחנו
מחכים להן. אל תשבו ותחכו להזדמנויות שלכם. הדבר הקטן ההוא
שמצפצף ועושה רעשים מוזרים בלילות וגורם לכם להוציא ממנו את
הבטריות, הדבר הקטן ההוא שנמצא על דלפק המטבח ובחדר השינה ואצל
הילדים, הדבר ההוא שנקרא שעון - כל כך קטן וחסר משמעות אך
אפילו הדבר הקטן ההוא... מסמל עולם ומלואו. "

סו חייכה לעצמה חיוך קטן והחליטה לא להסתכל בשעונים כל היום.