יש בי כמיהה פתאומית
ללכת לאיבוד קצת
רק לקצת
לדקה של שבוע
שלא אחסר לאף אחד
חוץ מלעצמי
(אולי אפילו לי לא אחסר)
יש בי ערגה פתאומית
לעצום עיניים
להכל
לתוך אפלה מוחלטת מכרבלת
שאפילו אני לא אראה אותי
מאחורי העפעפיים

יש בי געגועים
לשינה נטולת חלומות
ונטולת כמיהה
ונטולת ערגה
אפילו נטולת געגועים...
שינה שתנקה את המשקעים

שאקום בבוקר
והפירורים של הכל יהיו על הסדין
ואני אנשוף
אפזר אותם לזכרונות של אתמול
ואהיה אני מחדש

יש בי המון
רק אין לי כוח
חוץ מלנשום
ולנשוף
ולשאוף
ליותר מזה