בניחוח רענן  של אחרי הגשם,
אני  נושמת אוויר נקי,
יושבת על הר הכרמל,
צופה בנוף של שקיעת בין ערביים.

לפתע הרגשתי מגע- אדם על גבי,
יד חמה שנגיעתה בי הקפיצה אותי ממקומי,
הסתובבתי שמאלה אל החלק השני של פסגת ההר,
ולא ראיתי אף אחד.

ידעתי שדמיינתי- הרי הדמיון כל כך חזק שאפילו  הרגשתי את עצמי
נבלעת בתוכו.
אני יושבת פה חצי רדומה בחצר בייתי,
אבל לפני שניה הייתי על פסגת הר-
וכל העולם נפרש בפני.

היד החמה של אחותי  ה"בוגרת" עזבה את גבי,
הבנתי שנבלעתי לתוך השקט שבו רציתי להיות,
והתעוררתי אל המציאות.

ציוצי ציפורים נודדות לארצות אחרות  נשמעו בשמים,
בעוד אחותי מרצה לי על החיים.
ואני מנסה להקשיב לשקט.