נתיבי האוויר היו הבוקר צלולים
השמש זרחה בשמי הקריסטל הכחולים
קרניה השבורות מתלטפות אל השמורה
בירוק הסתור הזה הלא-נודע
פעם חשבתי שלעולם לא אקום יותר
מהחדר החשוך וקולות המאורר
וזרקתי את השעון על יד הדלת הדקה
התכווצתי במקלט עד לריח הדלקה

פזמון:
זיכרונות שכובלים מאחוריי
נראה כאילו הם לא היו חיי
אולי אהבנו בזבזנות
חשבנו שנמשך לנצח אל הגיאות
בנינו תוכניות על אוויר מקופל
ונפלנו שדודים למטח החשמל

עושה שמניות מריצה את הזמן
עוברת על יד "הבית"- אני עוד שייכת לכאן
זה כלא הזהב, כמו כלוב של ציפורים
כל כך שנאתי את אותם ימים ארורים
ניתקתי את הטלפון ושכחתי בשביל מה
איך יכול להיות שאני עוד אוהבת אותך?
אתה השופט הקר עם הברדס השחור
"אל הגיליוטינה" אמרת בלי להביט לאחור

פזמון:
זיכרונות שכובלים מאחוריי
נראה כאילו הם לא היו חיי
אולי אהבנו בבזבזנות
חשבנו שנמשך לנצח אל הגאות
בנינו תוכניות על אוויר מקופל
ונפלנו שדודים למטח החשמל

נתיבי האוויר היו הבוקר צלולים
השמש זרחה בשמי הקריסטל הכחולים
קרניה השבורות מתלטפות אל השמורה
בירוק הסתור הזה הלא-נודע...