אני מרגישה שאני עטופה במראות, והפחדים שלכם משתקפים מעיני
הפחד הזה להתבונן בעיניים ללא גבולות,
האם זה מה שמונע מכם להסתכל דרך המסכה,
ולתת עוד אישור לבבואה החשופה שלי?
הסבתם את תשומת ליבי לפגמים
אני מרגישה כמו סדין שקוף, מנוקד בחולשות רבות גוונים
והמיטה כל כך עירומה, אני כבר לא באמת נושמת,
אני אפילו לא באמת מתרגשת, אף פעם
ימים של צינה מחניקה, ללא נקודת אחיזה,
אני מוקפת בזרמים שנשפכים לכיוון השני
ולוחות כדור הארץ ממשיכים להתחכך מתחת
מכינים אותי לגל הבא


אני לא מי שאני חושבת שהאחרים חושבים שאני
אל תמכרו את הפסיכולוגיה שלכם בזול
זהו ההבדל הקטן, אני לא רק חושבת
אני גם מרגישה, בעיקרון
ופעם יכולתי להרגיש כל כך הרבה,
עד שאפילו אתה לא היית מוצא דרך לנתח את זה
בצורה שהייתה מחמיאה לאגו שלך
כי היית הולך לאיבוד בתוך העולם הפנימי שלי
כמו נמלים
בין גרגירי החול
בדיוק כמו שאני מרגישה עכשיו
קטנה וחסרת אונים
בתוך המבחנה
עטופה בנייר זכוכית