[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קרן קרין
/
דרומה

אוהד היה לחוץ לשירותים, כל הדרך לבאר שבע חשב מחשבות קשות,
הכל רק שלא יצא לו במכנסים ועוד לפני כל החבר'ה הערסים שצורחים
לו באוזן "רונה שלי רונה".

בשעה עשר וחמישה האוטובוס עצר בתחנה המרכזית של הדרום ומרמקול
צרוד נשמע קולו של המורה לשלח "עשר וחצי כולכם התיישבתם פה".
דהרה של שלושים ושמונה יודניקים מעכה את גבו של אוהד והשאירה
סימנים של דיאדורה, נייק, ריבוק ואדידס.

אוהד היה אחרון לרדת מהאוטובוס וגרוע מזה אחרון היה בתור
לשירותים המצהיבים. לי-רון ואבנר הערסים השתינו על הקיר הצדדי
של המודיעין וכשהמורה לשלח בא לנזוף בהם הספיקו לחשוף ישבנם
מולו ומול המורה להתעמלות ונמלטו לפלאפליה הסמוכה.

בשעה עשר וחצי סוף סוף לאחר מאמצים כבירים מצא עצמו אוהד עוטף
את האסלה בשכבות של טואלט ומביא אותה ביציאה מהסרטים.
עיניו מתענגות על כל 200 גרם שנושרים ממנו, אושר כזה לא ידע
מאז שישי שעבר, בשבת חתן באור יהודה. הגרוזינים האלה יודעים
לבשל.

בחמישה לאחת עשרה, מיוזע מהחום המדברי יצא אוהד כשקומתו זקופה
ובפיו שירה. קצת התבאס שלא היה עליו עיתון אבל לפחות העביר את
הזמן בחישובים פיזיקאלים שונים לקראת המבחן בחודש הבא.
ממממ... היה פה פעם אוטובוס, לא?!

שטר של עשרים שקלים ונייר טואלט מקופל בכיסו ואף לא אסימון
אחד,
בעצם כן, בשרוך של הנעל. אחיו החייל תמיד נוהג כך, הוא גו'בניק
וזה לא צריך להפריע לאף אחד שזה ינצנץ או יסנוור איזה גורם
עויין, כולה צריפין.

כמעט והיה לו מזל לאוהד, בחנות היחידה שהיה ספר טלפונים של
אזור הדרום דאגו לתלוש את הדף של אכסניות הנוער, אומרים שצרת
רבים היא נחמת טפשים, אבל אוהד העדיף חצי נחמה ואם אפשר אז עם
הרבה טחינה.

את האסימון ניצל להתקשר לסבתא שלו שגרה בדימונה, אומנם צריך
לצרוח "כשמדברים" איתה כי היא בקושי שמועת אבל לפעמים אם יש
מזל, ניסים השכן נמצא אצלה והוא עונה במקומה.
"עוהדי כפרה, מה סלומך? איפה אתה? בבאר סבע? למה לא בבית ספר?
אהההה טיול... אס למה לא בטיול כפרה?"

עם עשרים שקל פחות חצי מנה עם הרבה טחינה עלה על אוטובוס
לדימונה, מוכר לימונדה קרה הציע צרבת בשני שקלים בלבד, ואוהד
שרצה לעשות עימו חסד היה במינוס שלושה שקלים והפקיד אצל נהג
האוטובוס כערבון את הגינותו.

"עוהד נסמה, הכנתי קסיסות, בוא תסב. מה סלום שרית? לא באה לבקר
לא מתקסרת. עוד ברוגס?"
הקציצות משהו משהו, חריפות אש. דרקון היה משחרר להבות חופשי.
"וואלה סבתא, הכל בסדר היה טיול ונתקעתי בשירותים, האוטובוס
המשיך והנה אני כאן, אוכל ת'קציצות המדהימות שלך. יש מים?"

עברו יומים ולא שמעו בחדשות על נער שנעדר. אפילו אמא שדיברה עם
סבתא לא סיפרה שהתקשרו מבית ספר לשאול. אבל הם, מה הם יודעים,
יושבים על סלעים בוערים בישבן, אוכלים חצץ בזמן שבדימונה חיים
כמו מלכים. גרעעעעע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמעתי שכאן...
בדף האחורי...
יש אורגיות
פרועות...
איפה???
אני גם
רוצה!!!!!







ילדה קטנה


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/9/05 15:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן קרין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה