טוב נתחיל :
בגיל 14 נטלתי החלטה ללכת לפנימייה, החלטה קשה אך שלי.
שתבינו זה לא היה קל  לעזוב את כל החברים, משפחה וקרובים.
להתחיל הכל מחדש. חברים חדשים לחיות איתם, עוד אנשים בחדר,
להתחלק בדברים.
וכך זה קרה: הגעתי יומיים לפני תחילת שנת הלימודים בשביל
"מחנה הכנה" כך הם קראו לזה ופגשתי שם את האנשים שאיתם
הייתי אמור להעביר את השנה. הייתי בשוק, הלם ראשוני ואז
התגברתי.
היה לי קשה עם האנשים החדשים ובדיעבד גם להם,
אבל בסופו של דבר מצאנו את השפה המשותפת ופה אני מגיע לעיקר.
פגשתי שם חבר חדש שדרך אגב עכשיו הוא אחד מהחברים הטובים שלי.
הבן אדם לא ידע עברית (עולה חדש), אז אני לימדתי אותו.  
התחלנו ללכת לכל מקום ביחד וכך הצטרפו אלינו עוד חברה,
עד שגיבשנו לעצמנו מין חבורה בת 5 חברה של עולים.
באותו זמן הופיעה היא, בחורה יפה בלונדינית, עיניים כחולות
כצבע השמיים וגוף מהמם. אל תחשבו, לא נדלקתי אליה אבל שניים
מהחברים שלי כן.
ואז כמו תמיד אם התחילו לריב מי יהיה איתה ואני כמו אידיוט
הייתי באמצע.
ומי שלא יודע, האמצע תמיד אבל תמיד אשם.


טוב פה אני אסיים.
ולפי התגובות שלכם אני אדע אם כדאי להמשיך או לא...