לפני הרבה שנים כאשר הייתי ילדה צעירה הלכתי לטייל ביום שבת
בבוקר בשדות העמק ליד מקום מגוריי. היו אלו ימים של ראשית
הקיץ, כאשר השיבולים מתחילות לקבל את צורתן ותנועתן ברוח יוצרת
גלים שובבים ורוחשים.
אמר לי אבי, תארי לך ששם רחוק רחוק מעבר להרים יש ארץ קטנה
ומיוחדת שאיש אינו יודע עליה ואני מספר עליה רק לך, באיזה שם
היית רוצה לקרוא לארץ כזו? או, אמרתי בלי להסס יותר מדי, הייתי
רוצה לקרוא לה "ארץ החופש".
יפה, בחרת שם מקסים אמר לי אבי ועכשיו אני רוצה לשאול אותך
שאלה, נניח שיש לך אפשרות לבחור להיות נסיכה או משרתת בארמון
של המלך של "ארץ החופש" מה היית בוחרת?
היי אבא, התרעמתי, איזה שאלות יש לך, בוודאי שהייתי בוחרת
להיות הנסיכה. לנסיכה יש כל מה שהיא רוצה, יש לה המון משחקים
והמון בגדים וכל האנשים עושים מה שהיא רוצה, בעוד המשרתת,
צריכה לעשות מה שאומרים לה, ובוודאי אין לה בכלל משחקים ואולי
שמלה אחת יפה לימים של חג ושמחה.
ואבא חייך ואמר, אני מבין את מה שאת אומרת אבל בואי ננסה לחשוב
קצת יותר פנימה ואולי נגלה כמה דברים מעניינים.
לנסיכה יש הרבה חובות שקשורות למעמד שלה, היא צריכה להיות מאד
מנומסת ומחונכת, היא צריכה תמיד להתלבש יפה והיא צריכה להגשים
ציפיות של הרבה אנשים שרואים בה דוגמא.
המשרתת לעומתה, כאשר נגמר יום העבודה שלה יכולה לעשות ככל
העולה על רוחה, היא יכולה לשחק בחוץ, להתלכלך במים ובבוץ, לשיר
בקול ולעשות הצגות עם הרבה פרצופים.
אז זה אומר שלמשרתת יש בעצם הרבה יותר חופש מאשר לנסיכה אמרתי,
המשרתת עושה את התפקיד שלה ואחר כך לא חייבת דבר לאיש,
והנסיכה, היא בעצם נמצאת בכלא של זהב.
נכון אמר אבי, ותחשבי על הנסיכה, תמיד מקבלת את מה שהיא רוצה
ויש לה שפע גדול מכל דבר, איך היא תדע לתת ערך לדברים? המשרתת
שיכולה להרשות לעצמה מעט מאד תשמח עם כל דבר שיהיה לה, וכאשר
היא תלבש את השמלה המיוחדת שלה, זה יעשה את כל היום מיוחד והיא
תזכור כל חייה את אותה שמלה יפה.
כן הנהנתי, המשרתת צריכה להיאבק ולהתאמץ בשביל כל דבר שהיא
רוצה וכך היא גדלה ומתקדמת והנסיכה בוודאי תגדל להיות אשה
מפונקת ובכלל לא נחמדה.
יפה מאד, אמר אבי, כבר אמרו אנשים חכמים, "לא כל הנוצץ זהב
הוא" וגם חיי הנסיכה לא בהכרח יוכלו להסב לך אושר, כמו שזה
נראה ממבט ראשון.
אחזתי בידו החמה והטובה של אבי והרגשתי שלמדתי היום משהו חשוב
באמת.