[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







זבולון שלו
/
השיבה להודו

לקחתי שעה כמרווח ביטחון לדרך, ונראה היה שאני אזדקק לכל דקה
מהשעה. הדרך לבן גוריון התארכה. רמזור כתום פקק את איילון,
ואוטוטו השמש בגבעון דום. לאחר תלאות, ואינספור הצצות לשעון,
הגעתי אל שדה התעופה. שעה מאוחר מהמתוכנן. פסעתי אל הטרמינל.
קטן עם זקן ניסה לשכנע אותי לעשות מצווה, להניח תפילין. נסיון
ההסבר, שאני צריך להספיק לטיסה, לא שכנע את סוכן השם הנלהב.
"מה זה עוד חמש דקות לעומת המצווה הגדולה? תחשוב שרק אחרת בחמש
דקות", הוא אמר לי. כלו כל הקיצין ופקעה סבלנותי. "תחשוב שלא
ראית אותי", החזרתי לו. נכנסתי. נחש ארוך של ממתינים התפתל לו
בתור לבידוק הבטחוני.
"סליחה," נשמע קול נשי מאחורי. הסתובבתי והוכיתי בסנוורים
מהכתום הבוהק. רק לא זה... "לא תודה, אני לא מעונין בעלונים או
סרטים או..." פלטתי בחוסר סובלנות. לא, אני לא אכנס איתה לזה
עכשיו. אין לי כוח לדיונים האלה. זו הסיבה שאני טס מפה, אני
רוצה שקט.
"הדרכון שלך נפל", אמרה.
"תודה..." השבתי נבוך, והושטתי ידי אליה לקחת את הדרכון מבין
אצבעותיה.
מגע ידה בידי נעם לי. הבטתי בעיניה, שהיו מחוייכות. התרככתי.
"אני מצטער, פשוט חשבתי שאת מחלקת משהו, ו..."
"זה בסדר, אני מבינה. אתה לא צריך להסביר" לחשה. הרוגע הזה
שנשב מפיה גרם לי להרהר שנית ביחסי הראשוני אליה. נפלתי
למלכודת הדעות הקדומות, רק בגלל לבושה. הגילוי הזה קצת איכזב
אתי. לא חשבתי שלי זה יקרה. כדי להוסיף ליסוריי, היא הוסיפה
"אני בעד שיהודי לא יטריד יהודי", וצחקה.
"אבל את יודעת שיש יהודי שמאיץ יהודי", השבתי לה לאחר שיהודי
כלשהו האיץ בי להתקדם ולא לחלום. באופן לא מפתיע משהו, מצאתי
את עצמי חולק עמה את המושב שליד דלת המטוס. המטוס התנתק מארץ
ישראל והשיחה לאורך הטיסה זרמה בנינוחות.

עם הנחיתה בבומביי נפרדנו. אספתי את התרמיל הענק שלי והרגשתי
החמצה. רציתי להשאר איתה עוד זמן מה. מאחר שלא היו לי תכניות
מוגדרות, שאלתי אותה לאן פניה מועדות.
"דרמסאלה", היא השיבה, "רוצה להצטרף?"
"למה לא? יש לך איפה להתאכסן שם?"
"המנזר שסיפרתי לך עליו בטיסה, מאפשר גם לינה. אני אשאר שם
לפחות עד לביקור של האושו, ואז נראה".

האושו, או בשמו המלא 'אושו פלאו', הגיע כעבור שלושה שבועות.
יחד עם שאר החדשים, קיבלתי עלי את שמי החדש ואת בגדי הנזיר
החדשים שלי, כתומים כמובן. לא היתה לי פרארי למכור, אבל הייתי
מאושר.
הגנבתי אליה מבט. רציתי להגיד לה שאני מאושר להיות איתה.
אני אחכה עם זה עד תום עשרת ימי התענית.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
NO DATA


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/9/05 12:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זבולון שלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה