19.04.05
לפני כמה ימים ישבתי מול המחשב בעבודה ושירטטתי חתכים של איזה
מבנה...
זה מהחלקים היותר "אפורים" ומשעממים של המקצוע שלי...
אבל באמצע ה"יבשה היבשה והצחיחה הזו" נזכרתי פתאום במשהו
ובמישהי ולרגע קטן הגעתי לנווה מדבר שוקק מים ועצי תמר תמירים
ותמרים בשלים שטעמם גן עדן ובעיקר ראיתי שם את אותה רקדנית בטן
שרוב גופה היה מוסתר מאחורי גזע עץ התמר וכל אשר הספקתי לראות
זה חלק מפניה המכוסים ברעלת משי שקופה כחולה ואת התנועה העדינה
של כפות רגליה היחפות המרחפות על החול הרך והחם... ובמחשבותיי
וברגשותיי הלכתי אחריה (גם אני יחף)...
עיני חזרו אל מסך המחשב (או שאולי הן היו שם כל הזמן) והייתי
צריך להדפיס מה שעשיתי בכדי לבדוק איזו בעיה קטנה ולהסביר
למישהו כיצד פתרתי אותה ואז ראיתי פתאום משפט קטן על המסך...
אנחנו האדריכלים עובדים ברובנו בתוכנת שרטוט שנקראת AUTOCAD.
אנחנו מייצרים שם כל מיני תכנונים מתכנונים שונים ומשונים -
מתכנון של רהיט קטן על כל פרטיו הקטנים דרך עיצובי פנים
מינוריים, שיפוצים ותוספות, תכנון בתים פרטיים, תכנון בנייה
רוויה, תכנון מבני ציבור, תכנון שכונות מורכבות, תכנון ערים
שלמות ואף תכנון חלקי ארץ שלמים.
יוצא מה שיוצא על המסך הקטן: יהיה זה קו או שרטוט או תמונה או
מודל תלת מימדי וכד'.
אנחנו יכולים לראותו ולהתרשם ממנו ואולי לתקן ואולי להוסיף ואף
לבטל ולהתחיל הכל מחדש... אך בסופו של דבר, אותו רעיון התחלתי
הפך למשהו "ממשי" על גבי המסך.
ישנה האפשרות שהתהליך ייגמר בשלב זה... (אומרים שזו האמנות
האמיתית האבסולוטית). אך מדובר באדריכל/ית אמיתי/ת - אז מעצם
הגדרת המקצוע - אנו משרתים את האנשים... ואותם רעיונות שלנו
אמורים להתממש ולשרת בני אדם על כל סוגיהם...
לשם כך עלינו להעביר את הכוונות שלנו לאנשי הביצוע - להמון
אנשי ביצוע... כל אנשי הביצוע האלו התרגלו לעבוד עם מדיה
שנקראת "תוכניות ביצוע". ומדיה זו מופיעה מודפסת על גבי
ניירות. לכן עלינו לבצע פקודה פשוטה במחשב ה"גאוני" שלנו
שנקראת: "PLOT" (הדפס).
כאן שואל אותנו המחשב (שהוא בשלב זה של חיינו ולמזלנו הרב -
"ראש קטן" שיודע לעשות רק מה שאומרים לו...) שאלה נורא פשוטה:
"SCALE?"
ועלינו לקחת החלטה ולומר לו באיזה קנה מידה אנחנו רוצים להוציא
את ההדפסה...
ישנם דברים שהם עניין של כמעט סטנדרט טכני: למשל גודל הנייר
שעליו נדפיס (A4 A3 A2 A1 A0). אם למשל, יש לך מדפסת ביתית -
אז גודל הנייר הוא קבוע ואין לך הרבה אופציות, אם אתה משתמש
במדפסת מקצועית אז ישנן האפשרויות שהוזכרו וגם אפשרות של הדפסה
ברוחב מקסימאלי של רוחב גליל הנייר ובאורך מקסימאלי של 15
מטר.
ואם אתה הולך לחברת הדפסה מקצועית - אז ישנן שם אפשרויות כמעט
בלתי מוגבלות לבצע פוסטרים של חוצות במימדים ענקיים...
לפעמים יש לנו "בעיה" - הפרויקט שאנחנו מתכננים "נורא גדול"...
ולפעמים יש לנו עוד מגבלה - למשל עלינו להעביר במיידי את המוצר
למישהו שאין לו מדיה של מחשב - פשוט להעביר בפקס בפורמט רגיל
של גודל A4.
וכאן אנו מגיעים לפתרון "מבריק" - במקום לבחור קנה מידה כלשהו:
למשל 1:5 אשר יהיה "גדול מדי" ולא יוכל להיכנס לדף... או בקנה
מידה 1:200 בו ייכנס כל השרטוט לתוך הדף - אך הוא יהיה "קטן
מדי" ולא ינצל את מלוא הפוטנציאל של השטח הנתון - אנו מקישים
באפשרות של "SCALED TO FIT", כלומר "התאם עצמך לגודל הדף והדפס
את השרטוט בגודל האופטימאלי של הרוחב והאורך..."

אבל הרי אתם כבר שואלים בלבכם את השאלה המתבקשת: "ממתי אכפת
לבחור הזה מתוכנות מחשב (אפילו שזה שייך למקצוע שלו???).
התשובה נורא פשוטה:
1. "אין אדם יכול לדמיין דבר שאינו יכול להיות קיים" (אמירה זו
לא שייכת בדיוק לכאן ואולי נדבר על זה בפעם אחרת).
2. "אין אדם יכול לייצר דבר שאינו השתקפות של האני הפנימי
שלו".

בחיים שלנו יש כל מיני "בעיות תכנוניות"...
כשאתה קם בבוקר - האם ישר לתת לבת זוגתך נשיקת בוקר טוב עוד
בזמן שהיא מנמנמת - או לקום, לצחצח שיניים, לחכות שהיא תגיע
למטבח בעקבות ריח הקפה של הבוקר ושני הצנימים החמים ואז לחייך
ולחבק אותה ורק אז לנשק אותה ולומר לה בוקר טוב...
האם להעיר לה על זה שהיא שמה שוב דווקא את החולצה שאתה ממש לא
אוהב, אפילו שבצהריים קבעת להיפגש איתה לארוחה ביחד - או פשוט
לזכור איזה גוף נהדר ואיזו נפש מופלאה יש לה (עם החולצה ובלי
החולצה)...
כשהיא מאחרת לארוחת הצהריים שקבעתם, האם תכעס עליה ותשכח שאתה
כל כך אוהב אותה ותעשה לה פרצוף חמוץ ואפילו תצעק עליה (כי זה
אומר שתצטרך להישאר מאוחר יותר לעבודה ותצטרך להפסיד את החוג
שלך היום...), או שתהנה מהרגע להיות איתה ומהארוחה הטעימה
(שהופכת לעוד יותר טעימה בחברתה) ותחשוב על הלילה שבו היא תכנס
איתך למיטה עם כותונת הלילה הדקיקה שלה ועם החיוך השובב
שלה...
בערב, בזמן שראיתם את תוכנית הטלוויזיה (היחידה ששניכם אוהבים
יחדיו), והיא שפכה עליך את כוס התה החם כשהתכופפה להניח אותו
בשבילך על השולחן - והכתימה את זוג הנעליים היחידות שיש לך
ללבוש למחר לעבודה לפגישה החשובה עם היזמים וגם הרסה את הריפוד
של הספה שקניתם לפני שלושה חודשים... האם תכעס ותהרוס את כל
החלומות השובבים שתכננת ללילה איתה, או שתיזכר שגם אתה שפכת
עליה פעם צלחת מרק והרסת לה את השמלה החדשה והסקסית שהיא בדיוק
קנתה עבור מסיבת הסילבסטר ונאלצה ללכת עם מכנסיים (למרות
שתכננה להמם את כל הגברים שהיו שם...) והיא אפילו לא "עשתה לך
ברוגז" ואפילו רקדה בהנאה במשך כל המסיבה ובריקוד ה"סלואו"
שהיה היא נישקה אותך אפילו יותר באהבה מהנשיקה הראשונה שלכם
וזאת תוך עצימת עיניים מבלי שתזרוק ולו מבט קטן אחד לעבר אף
אחד ממבחר ה"חתיכים" שהיו שם...
וכשאתה קם בבוקר - האם ישר לתת לבת זוגתך נשיקת בוקר טוב... או
להביט רגע באישיותה המופלאה ובשלוותה הרגועה...

כל מה שצריך לעשות בכל רגע ורגע - כאדם יוצר - וכאדם בכלל - זה
להחליט באיזה קנה מידה אתה רוצה "להדפיס את האגו הפרטי שלך" על
גבי "דפי החיים"...
האם אתה רוצה להראות כמה אתה גדול ושאף אחד לא יכול להכיל
אותך... או כמה אתה קטן ושאף אחד לא קולט אותך...
או שאתה פשוט יכול להתאים את עצמך למצב - על כל המורכבות שבו -
ולתפוס את העניין בפרופורציה הנכונה ולהוציא את האופטימום מכל
מצב בצורה החיובית ביותר שאפשר... (ולא בגלל שאתה איזה יצור
מתפשר ו"חסר חוליות" שאינו עומד על שלו, אלא בגלל שאתה מתעלה
מעל לשאלות דביליות של קנה מידה ורצונות טכניים ועוסק בבעיות
יסוד של אהבה ואושר...)
SO FIT YOURSELF INTO LIFE BABY...

ARMAND OF THE FIELDS OF BALANCE