שתזרח שמש מעליך ותיפקחנה עינייך,
שתתחיל להבין את משמעות מעשיך,
שהדרך תיראה לך מפחידה ומאיימת,
שתיבהל ותיסגר, מעוצמת פחדיך,
זהו היום שבו יחלו חייך.

שתאמר לעצמך, זה עתה או לעולם לא,
שלא תדע מה המשמעות של יום מימיך
שתדע שחייב אתה לשחות במעלה הזרם,
שתדע לפתע למלא את שעותיך,
זהו היום שבו יחלו חייך.

שתדע אהבת אמת, והיא תחרב מעל פניך,
שתבין שיש ויהיו אחרות הכמהות לחיבוקיך ,
שתפנים פתאום שרק לך אתה בונה תוכניותיך,
שתייחל למות על רקע געגועיך
זהו היום שבו יחלו חייך.

שתבין שבשבוע אחד התנדפו מטובי חבריך
ותבין שזה מעכשיו רק אתה ואיש לא מבין אותותיך
שתצטרך פתאום לעשות הכול בכפיך,
שתלמד להעריך כל נשימה וכל תנועה בגפיך,
זהו היום שבו יחלו חייך.

שריצה על חוף תהדוף מחשבה רעה,
שלקרוא שיר יטיב על מכאובך,
שתבין שכבר לא תמות על אידיאל במחשבתך,
שתלמד לאהוב ולהעניק לסביבתך,
זהו היום שבו יחלו חייך.

שאבין שעוד לא אבדו תקוותיי,
שיש עוד מקום וזמן למימוש חלומותיי
שאהיה לנפשי אדריכל ובנאי,
זהו היום בו יחלו חיי.



מוקדש לאושרה יחיאל, שבתבונתה סבלנותה ועזרתה שלא יודעת קץ
גרמה לי להבין מעט על הדברים החשובים באמת