New Stage - Go To Main Page


היא שוב ישבה על המיטה הגדולה שלה ובכתה.
בשקט, רק דמעות, בלי קול.
היא חשבה עליו, שנמצא רחוק-רחוק, וגם אילו היה קרוב, זה לא היה
משנה דבר, כי הוא בחר אחרת. היא חשבה על החיוך שלו, על הקול
שלו, על המבט המבולבל שיש לו על הפנים, הרבה.
נזכרה בשיחה האחרונה, שיחה של שתיקה באמת, שיחה שלא אומרים בה
דבר.
היא חיפשה רמז, משהו שיגיד לה שגם הוא חושב עליה...

רחוק ממנה, כמה מאות קילומטרים רחוק ממנה, גם הוא ישב, על
האדמה הלחה הזאת, וחשב עליה.
על השתיקה הזאת, ונהיה מבולבל. כבר שבוע שהוא מבולבל, והוא לא
אוהב את זה. הוא מנסה למצוא דרך להתרחק, אבל הוא לא יכול.
כבר שבוע שהוא חושב עליה גם, והיא לא יוצאת מהראש. הוא חושב
שהיא התגברה עליו, לפעמים עדיף להפסיק לחשוב כל כך הרבה.

והוא לא יודע כמה היא חושבת עליו, רחוק ממנו, כמה מאות
קילומטרים רחוק ממנו, נזכרת בשיחה שהייתה להם, מבולבלת. כבר
שבוע שהיא מבולבלת, והיא לא אוהבת את זה. נזכרת בתגובות - לא
תגובות שלו. בעצם היא לא קיבלה אף תשובה אמיתית, אבל היא מפחדת
מדי כדי לנסות שוב. ככה זה כששני אנשים מפחדים מאותם דברים, אף
אחד לא מתקדם לאף מקום.
וחבל. אולי אם הוא היה אומר משהו, אולי אם היא הייתה עושה
משהו... אבל כל אחד בורח ממשהו אחר.

יש להם הרבה זכרונות ביחד, זכרונות שכל אחד מהם מנסה להדחיק.
יש להם הרבה דמעות מלוחות אחד בגלל השני. עדיין מנסים למצוא
למה שותקים כל הזמן, עדיין מנסים להבין, למה כל כך רחוק וכל כך
קרוב. הוא יושב, וחושב עליה, והיא יושבת, ובוכה. כמה מאות
קילומטרים אחד מהשני.

כמה מאות קילומטרים, אז למה זה מרגיש כל כך קרוב?

(24.7.05)



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/9/05 1:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיון דניאל צפריר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה