[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לולה ניו
/
שמש בבטן

נראה כאילו עד לא מזמן הכול היה בסדר. יום אחד הדברים השתנו:
השמיים הפכו פניהם, האדמה רעדה והשמש שגרה לה בבטן התחילה
להשפיע עליה.
היא הייתה בחורה רגילה, אתם יודעים, ילדות שגרתית למדי, צבא,
אוניברסיטה, חתונה שני ילדים לא משהו שיכל לנבא את הבאות.
השעון צלצל בבוקר 6:00. היא תמיד קמה מוקדם, מן הרגל כזה,
לפעמים אפילו כמה דקות לפני השעון. יש אנשים של בוקר ויש אנשים
של לילה. תמיד חשבה על עצמה כאדם של בוקר וזה גרם לה סוג של
גאווה מוזרה, כאילו שיש משהו פסול בלהיות בן אדם של לילה.
היא ירדה מהמיטה הגבוהה שהם קנו לפני שנה. עד אז הם ישנו על
מיטת ברזל שרכשו במכירת חיסול יותר מעשור קודם כשרק עברו לגור
ביחד. למה היה צריך להחליף את המיטה? דברים מוזרים קורים כשאתה
מתבגר, פתאום זה חשוב על איזה מיטה ישנים ולא עם מי. עם המחשבה
הזאת פנתה לחדר האמבטיה דבקה בהרגלי הבוקר המנחמים. מה שגרה זה
רע?
היום התנהל כסדרו, בעבודה היא פרחה. עשתה עבודה מצוינת, כך הם
אמרו.
בצהריים הטלפון צלצל. היא לא הייתה רגילה לקבל טלפונים והחזיקה
טלפון סלולרי למקרי חרום כי הייתה נוסעת לעבודה דרך השדות,
אפילו בימים של גשם, שהפרדס הפך בוצי.
בצד השני היה אלון, שנים שלא דיברו ואיך הוא בכלל מצא אותה?
"היי, מה שלומך?" אמרה והייתה מופתעת ונרגשת כאחד. אלון סיפר
שבדיוק חזר מארה"ב וחשב עליה והם חייבים להיפגש כי יש לו משהו
חשוב בשבילה, "בטח!!" ענתה במין ספונטאניות שהפתיעה אותה וישר
עברו לה בראש הבעל, הילדים, סופר וכל השאר.  
טליה ניתקה והתחילה לחשוב על איך היא מוצאת את הזמן להכניס את
אלון עכשיו לחייה. הכל כל כך מסודר, והיא אוהבת מסודר, והוא
בלגאן. בבית שהיא חוזרת מהעבודה כל יום היא אומרת לעצמה שהיום
היא לא תחשוב על סדר וניקיון ופשוט תהייה עם הילדים בכיף. הם
ישימו מוזיקה, דייויד בואי כמו שהיא אוהבת, והם ירקדו ויתפרעו
ישילו מעליהם את טרדות היום יום עם "פול ווליום" כזה שיביא את
השכנים לבקש להנמיך את המוזיקה, והם אכן עושים את זה אבל
איכשהו באיזה שלב משהו משתגע, או לא, והיא חוזרת לראות את כל
הדברים הקטנים שמעצבנים אותה. זה לא משהו מוגדר זה יכול להיות
כתם קטן על הרצפה או איזה צעצוע מתחת לשולחן האוכל. היא יודעת
שזה לא נורא ויחסית הכל מסודר, אבל הגוף מושך אותה כאילו שולט
בה והיא מוצאת עצמה עם סמרטוט לח מתחת לשולחן והיא בכלל באמצע
משחק מרתק עם הילדים, והיא אוהבת את זה, אז איך זה תמיד קורה
לה?
בערב, כשהילדים הולכים לישון היא מתקלחת וקוראת ספר. טליה
אוהבת לקרוא, היא מוצאת את עצמה חווה חוויות של אחרים כאלה
שבחיים לא הייתה מרשה לעצמה. לא כי היא לא אוהבת לבלות, פשוט
כי לא יוצא, תמיד יש משהוא אחר לעשות.
למחרת היא מצלצלת לאלון ומודיעה לו שהם יפגשו ביום חמישי, היא
כבר סידרה עם אורי שהוא יגיע מוקדם ואפילו צלצלה למכון כושר
לבטל את השיעור פילאטיס, פעם אחת זה לא נורא, אמרה לעצמה.
לפני הפגישה עמדה שעה מול הראי מנסה למצוא מה ללבוש. פעם
אחרונה שפגשה את אלון היא הייתה צעירה בעשר שנים, לא מבינים
כמה זה עשר שנים עד שצריך לפגוש משהוא שלא ראה אותך כל הזמן
הזה. היא רצתה שהוא יראה שהיא השתנתה אבל לא יותר מדי. בסוף
בחרה חצאית ג'ינס ארוכה, גופיה לבנה "וקלקלה" את זה עם קבקבי
טבע כדי לא להראות שהיא התכוננה שעה מול הראי. היא עושה את זה
לפעמים, מתלבשת בקפידה כמו שהיא אוהבת וברגע האחרון מוסיפה
משהוא מרושל שלא יסגיר אותה. גם תכשיטים היא לא עונדת, רק טבעת
נישואין וצמיד שאורי קנה לה אחרי הלידה של יערה. היא בחרה לבד
כי אורי כבר מכיר את השיגעונות שלה: לא מבריק, לא צהוב ולא
בולט מדי. שיהיה עדין, כזה שרק היא תראה ותאהב.
בדרך לפגישה התהפכה לה הבטן. היא כנראה מתרגשת. אלון היה החבר
הכי טוב שלה ועד שנסע הם  היו בקשר מצוין. אחרי שהשתחרר חיפש
את עצמו ועזב את הארץ. הוא לא היה מסוגל להמשיך לחיות במדינה
שלימדה אותו כבר בגיל שמונה עשרה להיות רוצח שכיר. הוא עבר
לארה"ב, בהתחלה עוד שמרו על קשר אבל זה התנתק עם השנים. אלון
ניסה הכול כדי לברוח מעצמו טיולים מטורפים, נשים וכמובן סמים.
כשהייתה מתקשרת מדי כמה חודשים לשאול לשלומו ומוצאת אותו אחוז
תזזית הייתה דואגת ומטיפה לו בטלפון, ואחר-כך מקנאה על היכולת
שלו לזרוק זין על הכל. גם על עצמו.
היא חיכתה לו על הבר, כמו שהם קבעו. היא תכיר אותו? על מה הם
ידברו? כבר שנים שהם לא בקשר.
אלון לא השתנה. כשהוא נכנס לבר אי אפשר היה לפספס אותו. גבוה,
רחב עם שיער מורד שנראה ששכחו לגזור אותו בזמן. עצמות לחיים
בולטות עטויות אדמומיות. היא חיבקה אותו חזק והוא אותה, שכחה
כמה זה נעים. הוא ישב.
"מה שלומך? אתה נראה נהדר" אמרה, "תודה חמודה, אני רואה שהשנים
היטיבו עימך". טליה הסמיקה.
"מה הביא אותך אלינו?" שאלה בהססנות
"אני הולך לספר לך סיפור מדהים"
"את יודעת שכבר שנים אני מסתובב, עובד פה ושם אבל בעיקר נהנה.
לפני שנה נסעתי להודו. אני נוסע לי מכפר לכפר, מטייל עם עצמי.
באחד הכפרים הנידחים התאהבתי בתושבים והם אימצו אותי לחיקם.
בימים עבדנו בשדות ובערבים היינו יושבים יחד, שותים, מעשנים,
את יודעת - נהנים. ראש הכפר הוא איש מעניין והיה מפליג כל ערב
בסיפורים מרתקים. באחת הפעמים הוא שאל אותי על מה אני חושב,
ועניתי לו שעליך" טליה לא הבינה איך היא פתאום משתלבת בסיפור
שלו הרי היא לא הייתה בהודו, לא היה לה זמן.
אלון המשיך "ראיתי אותך לעיני רוחי, ככה לפתע, התגעגעתי. חשבתי
לי שיהיה נחמד אם תשבי איתי כאן כמו שהיינו יושבים אצל רוני
בבר עושים תחרויות שתייה ומסיימים תמיד בים. סיפרתי לו עלייך
ואז הוא הוציא קופסא קטנה, הנה תראי " אלון הוציא את הקופסא
מהתיק. "הוא אמר שאני חייב לתת לך את זה"
טליה קפאה, אלון הגיש לה את הקופסא. היא פתחה אותה בעדינות.
בפנים נחה לה פייה. קטנה, עדינה, מתוקה ונקייה. היא הזכירה לה
את יערה שרק נולדה. הלובן המדהים בפניה הזעירות, הכנפיים
השבריריות, הלוואי והיו לה כאלה והיא הייתה עפה רחוק רחוק.
טליה התעשתה ופנתה לאלון "זו פייה, למה לי?"
"זה הקטע המדהים, את מבינה" הוא היה נרגש " הוא אמר שהוא מכיר
אותך, שזאת הפייה שלך ושהוא מחכה כבר שנים לפגוש אותך ואת לא
הגעת. לפני הרבה שנים הוא חלם חלום, בחלום הייתה דפיקה בדלת
ושהוא פתח עמדה מולו אישה זקנה ובלויה, היא מסרה לו קופסא קטנה
למשמר והבטיחה שיגיע היום והוא ידע למי לתת את זה. זאת הילדה
הקטנה שלה, היא רק נולדה אך היא לא מתעוררת, היא תישן עד שתגיע
לידיים המתאימות שם, שם יהיה המקום שלה".
טליה הרגישה כאב חד בבטן, היא חייבת ללכת הביתה, הפגישה הזאת
מערערת אותה. היא ידעה שאלון זה בלגאן. היא לקחה את הקופסא
איתה. כל הדרך הביתה ניסתה להבין מה היה שם ושכנעה את עצמה
שהיא תגיע הביתה ומחר בבוקר הכול יראה אחרת.
בלילה טליה חלמה. בחלומה אישה זקנה קרבה אליה והיא מנסה להבין
מה היא רואה, ההליכה מוכרת לה, משהו בגמלוניות. לפתע היא רואה
את עצמה מבוגרת מאוד, פניה חרושות קמטים אבל כל כך מוכרות, היא
מכירה כל תו וכל קמט הרי פניה הם. טליה הזקנה פנתה לצעירה "זאת
ביתך, גדלי אותה באהבה, היא אינה ילדה רגילה."
השעון צלצל. מה כבר 6:00? חשבה לעצמה. טליה פקחה עיניה, על
השידה ליד השעון עמדה הקופסא כשפתחה אותה ראתה שהפייה נעלמה.
בטוחה שהכול היה חלום ירדה מהמיטה הגבוהה, זאת שהם קנו לפני
שנה, הסתכלה ימינה וראתה את אורי. כמה יפה הוא כשהוא ישן.
מזל שהם החליפו את המיטה הישנה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חלוץ כמוני,
שכבש כל כך הרבה
שערים, לא מגיע
לו פרס ישראל?



מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו"


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/9/05 9:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לולה ניו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה