אני מרגיש דקירות בלב
כמו מכה שלא עוברת
כאילו ירו לי ממש בעורק
הדם ניתז בגבול המטאפורה
מאז אתמול אני לא רגוע
מאז אתמול אני שונה
אני לא מרגיש את הידיים
הן רועדות מרוב תסכול

מאז אתמול אני לא ישן
הסיוטים חוזרים בלילה
של אנשים שלא מתים
שחוזרים אליי רק כדי לרדוף
קם בבוקר רק לכוס קפה
והחזיונות חוזרים אליי
על אשה אדומה בגלימה שחורה
עם קלשון זהוב אותי לוקחת

מאז אתמול אני יושב לבד
בין ארבע קירות לוחצים
מסתכל על תמונה שנהייתה ריקה
עבר שהיה ונהפך לאפר
חרב זהב תקועה באבן
כמו הסכין ששקועה בלב
המטאפורה אוכלת את הריק
אבל התמונה עדיין ריקה