[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלדר דדון
/
הכי פגיע

הוא צעד ברחוב בביטחון רב, עובר בין כל האנשים בצורה מאיימת,
כאילו הוא הכי חזק ואיש לא יכול עליו. זה העיקרון. אם תראה
שאתה חזק אנשים יחשבו ככה, גם אם זה לא נכון. ונערים רבים
בגילו הסתכלו עליו מזווית העין, והוא ידע שרבים היו נטפלים
אליו אם היה מראה את בטחונו האמיתי. כל פעם שמישהו עבר קרוב
אליו הוא הרגיש שליבו מאיץ, והוא החל להזיע קלות, רועד מעט.
ואז האנשים היו פשוט ממשיכים, מבלי לעשות לו דבר, והא היה
נרגע.
כך הוא צעד ברחוב, מנסה לשמור על קור רוח, ומפחד כל פעם מחדש.

הוא היה אדם רגיש, המילים הכי קטנות יכלו לחדור עד לעמקי
נשמתו, הורסות אותו מבפנים, משמידות אותו. כמובן, זה היה תלוי
במי שאומר אותן. אם אדם שהוא לא מכיר או שלא ממש אכפת לא מה
דעתו היה אומר עליו משהו, זה לא היה מזיז לא, לא משנה כמה
מעליב זה היה. הוא היה חושב לו בראשו, ומגיע למסקנה שזה אינו
חשוב שזר חושב עליו רעות, כי האנשים הקרובים לו לא חשים כך. אך
אם אדם קרוב לו, או אדם שהוא מעריך את דעתו, היה אומר לו משהו
מעליב הוא היה נפגע. הוא היה נפגע מהדבר הכי קטן שהיו אומרים
לו, אפילו אם זה היה הכי בצחוק. ככה הוא היה.
וכעת הוא צעד ברחוב, ליבו מלא חשש ופחד, כשבחוץ הוא שומר על
ארשת פנים מאיימת, בטוחה בעצמה. הוא לא היה חזק במיוחד, והוא
ידע זאת. הוא ידע שרבים יכלו לתקוף אותו עכשיו והוא לא יכול
היה לעשות להם כלום, הוא ידע שהוא פגיע. הדבר היחיד שעודד אותו
בדרך כלל הייתה הידיעה שהוא מספיק חכם כדי להצליח לברוח משם,
להתחמק באיזו דרך ערמומית מקטטה שיכלה להגיע. אך הפעם זה היה
שונה, הוא לא הרגיש חכם, הוא לא הרגיש שהוא יכול לעשות דבר אם
מישהו יתקוף אותו, בגלל זה הוא כל כך פחד. הסיבה לכך הייתה
שהוא נפגע, באותו היום אמר לו אדם אחד, אדם שהוא מכיר ומעריך,
שהוא פשוט אידיוט! וגם אם אותו אדם התכוון לכך בצחוק, הוא
נעלב. המילה חדרה לתוך בשרו כמו חץ הנורה מקשת, והתפשטה בכל
גופו כמו רעל. הבעת פניו השתנתה ברגע בו חטף את הפגיע, כאילו
החץ היה ממשי, ובעמקי נשמתו הוא התמוטט. עולמו נהרס, נחרב, כי
הוא לא יכול היה לחשוב: "מה אכפת לי דעתו של אדם זה, הקרובים
אליי חושבים אחרת." הוא לא יכול מכיוון שאדם זה היה קרוב לו,
לפחות לדעתו אם לא לדעת האדם השני, והוא העריך אותו.
המחשבות שלו החלו להיסחף למרחקים, כמו ציפור עיוורת, והערכתו
העצמית ירדה, כמו ספינה שטובעת בים הגדול. הוא הרגיש פגוע,
שביר, וככל שהמשיך לחשוב על כך, כך נפגע יותר ויותר. הוא ידע
שהוא לא יעמוד בזה, סערת הרגשות שהתרחשה בעמקי נשמתו הייתה כמו
טורנדו מטורף, משמידה הכל. הוא ידע שהוא לא יצליח לעמוד בלחץ
הנורא, ומחשבה זו רק הגבירה את הלחץ. הוא חיפש בקדחנות מקום בו
הוא יוכל להתחבא, אסור שאיש יראה אותו ככה. אך היה כבר מאוחר
מידי, הרעל הנורא התפשט כבר בכל גופו, עיניו החלו להפוך
אדומות, דמעות החלו למלא אותם. הוא החל ללכת עם פחות ופחות
ביטחון כלפי חוץ, מרגיש יותר ויותר פגיע. העניים שלו התמלאו
דמעות, כבר היה קשה לו לראות דרך הדמעות הרבות. הוא היה צריך
לחצות את הכביש, כי בצדו השני לא היו אנשים רבים, ואיש לא יראה
אותו נשבר, מתמוטט כמו ילד קטן שקיבל מכה.
הוא החל לחצות את הכביש, שמע צפירה חזקה מצדו הימני, ולפני
שהספיק להפנות את מבטו למקור הרעש, הוא הרגיש עצם מתנגש בו
בעוצמה רבה, מעיף אותו כמה מטרים, ואז מוחץ אותו. לאט לאט הוא
שקע לחוסר ההכרה, מבלי להרגיש את הכאב הפיזי, שהיה חלש בהרבה
מהכאב הנפשי שלו באותו הרגע. באותו הרגע הוא לא חש פגיע רק
מבחינה רגשית, הוא הרגיש מושפל, מפוחד, והעצב הגדול שהוא היה
שקוע בו באותו הרגע החל להטביע אותו במעמקי הדיכאון העצומים.
הוא החל לחלום, והא חלם על אנשים רבים הצוחקים עליו, אנשים
שהוא מכיר קראו לו טיפש מכל מקום אליו הסתכל. המילים היו כמו
מטר עצום של חצים, רעל משוח בחודם, חודרים לעורו בעוצמה,
כשהרעל משמיד את שרידיו האחרונים.
כשהתעורר היה בבית החולים, אנשים רבים היו סביב מיטתו, אנשים
שהוא מכיר. הוא היה משותק בכל גופו, לא מסוגל לזוז, וזה רק גרם
לו לחוש פגיע יותר. כעת היה יותר פגיע משהיה תמיד, הכי פגיע!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש דבר יותר
גרוע מאנשים
כמוני?


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/9/05 20:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלדר דדון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה