דמיין לך מצב. אתה יושב לך בחדר עם מישהי, מסתכל לה בעיניים,
וחושב לעצמך, "היא ממש יפה". דמיין אפילו שאתה אומר לה את זה.
אתה יודע מה? דמיין שהיא לא מאמינה לך. מה עכשיו? אתה יושב לך
בחדר עם מישהי מהממת, אומר לה מה אתה חושב והיא לא מאמינה,
אבסורד לא?
  מילא, שלא תחשוב שהיא יפה, אבל שלא תאמין שזה מה שאתה חושב?
אתה מתחיל לחשוב לעצמך מה הלאה, מה אם תגיד לה עוד דברים
שעולים לך בראש פתאום. שהיא כל כך מתוקה שאתה לא מצליח לקלוט
שהיא פה, שאתה יושב פה וכל מה שאתה חושב עליו זה לנשק אותה,
שאתה אוהב אותה, אתה יודע מה? אולי אפילו מאוהב בה.
  עכשיו מה אתה עושה? אתה יכול להתחיל לזיין לה את השכל
ולשפוך את הלב, אבל אתה יודע שהיא לא תאמין. אתה יכול להסתיר
ממנה את הכל ולעבור נושא, אבל אותן מחשבות תמיד יחזרו לך לראש.
אז אתה שותק. אתה יושב, הולך לאיבוד עם המחשבות שלך בעיניים
שלה, ושותק. נותן לה לדבר.
  דמיין עכשיו שהיא הלכה. היא הלכה ואתה מתחרט. מתחרט ששתקת,
שלא עשית כלום. מתחרט שאתה לא מספיק אמין בשבילה, שלא היה לך
מה להגיד שיגרום לה להבין, אבל יודע שאם היא הייתה פה שוב כל
מה שהיית עושה זה לשתוק.
   אז נשארת אתה, אתה והכלב. הוא חמוד דווקא הכלב, מי שאמר
שהוא חברו הטוב ביותר של האדם ידע על מה הוא מדבר. אתה יכול
להגיד לו הכל, והוא רק יסתכל עליך ויקשיב. הוא יבין אותך,
יאמין לך וידע שאתה לא משקר. כי אתה אוהב אותו. אתה מראה לו את
זה, אתה מלטף אותו ככה מאחורי האוזן כמו שהוא תמיד אהב מאז
שהיה גור וקיבלת אותו כמתנת יום הולדת מאמא שלך.
  דמיין שאתה מוציא אותו לטיול, את הכלב. כל יום אתה מוציא
אותו לטיול לפני שמחשיך. אתה אזרח טוב, מסתובב עם שקית בשביל
לאסוף את הצרכים שלו והכל. אתם מסתובבים בגן הריק ומסתכלים
סביב. אתה מעיף מבט בכלב, הוא מסתכל עליך, ואתה יודע מה הוא
חושב. אתה מוריד ממנו את הרצועה והוא רץ. הוא רץ כאילו אין שום
דבר אחר בעולם, כמו ילד קטן שמשחק תופסת עם עצמו. אם ממש תנסה
אפילו אולי תוכל לשמוע את הכלב צוחק. טוב, אולי אחרי שהצחוק
שלה יצא לך מהראש. בדרך כלל אתה רץ אחריו, אולי זורק לו איזה
כדור, אבל היום אין לך כל כך מצב רוח.
  הכלב חזר, הוא תמיד חוזר. אתה מחזיר אותו הביתה, מסתכל
עליו, מחבק אותו, ונכנס למטבח. שוב מוצא את עצמך מדמיין אותה,
מחבקת אותך חזרה. אתה מסתכל לה בעיניים וחושב כמה היא יפה. אתה
מדמיין את עצמך אומר לה את זה ואותה משיבה תודה בחיוך אוהב.
אתה הולך לישון עם אותו חיוך טיפשי מרוח על הפרצוף, מנסה להבין
איפה איבדת את האמינות שלך. בלילה אתה חולם על איך אתה נכנס
אליה הראש ומוצא את הביטחון העצמי.