תחנת-רוח  ללא רוח
היא כפסל דומם;
משורר שאבדה לו המוזה
הוא כמו בית שומם;

פעוטות לא למדו וזקנים שכחו כיצד לכזב ;
מאחזי-עיניים מאחלים , במתק שפתיים,
לאדם שמפליג: "רק טוב" -  כשעוזב,
"מתגעגעים" - בשעת צהריים,
וכשהוא שט בים הכחול הם יוצאים במחול;

נרקיס מאוהב בעיקר בעצמו,
פוליטיקאי-מצוי מרמה את עמו;
אבוי לשקרן ששכח מה אמר;
לבדחן שחוזר על בדיחה שסיפר.

אם אומרים לי: "רק אתה ללא רבב,
שלמות שכזו לא מוצאים בשום איש!"

אני מודה - כי עובדות אינני מכחיש.