עבר רק קצת יותר משבוע מאז שהכל התפרק, הדירה, השנים הארוכות
ביחד, האהבה שמי יודע מה נשאר ממנה, השקרים של שנינו. לא היה
לי כוח לשעות העבודה המטורפות שלו שאין לדעת אם איזה
זמרת/מלצרית/מפיקה לא עזרה לו "לפרק ציוד", לא היה לי כוח
לכמעט זיונים שלי, לתשוקות החבויות, ללדמיין אנשים אחרים.
ללילות וימים ארוכים של לא להרגיש אישה, לא להרגיש נחשקת...
לפחות לא מהצד שלו.
ועכשיו אני כאן. כל המזוודות התיקים והארגזים שלי מוטלים
בפינה, כבר כמה ימים אין לי עצבים לפתוח אותם. עבר עלי יום
ארוך ומתיש של חיפושי דירה.
אחרי כל הצעקות התקשרתי למי שתמיד היה המפלט העירוני שלי, שנים
עברו, ועדיין, מעולם הוא לא סירב לי למיטה. אל בית הזוגיות
המתפוגגת שלי אני ממילא לא מתכוונת לשוב.
הודעתי שאני באה לשבוע-שבועיים, עד שאסתדר, שאין פה מה להתווכח
או להסביר יותר מידי, כן שמעתי שהם בדיוק פרודים ושאצלם זה קצת
יותר מסובך כי הם החליפו טבעות, וכן אני יודעת שאנחנו לא בדיוק
הילדים של פעם, ושהוא אוהב אותה וכל החרא הזה שאין לי כוח
אליו, וכן אני מבטיחה שהפעם לא יקרה בינינו כלום (כאילו זה
אפשרי), ואני באה ודי.
רווקות זה בכל מקרה עניין מגעיל איך שלא תסתכל על זה, דירות
עלובות, או לחזור לחיי שותפים מרגיזים, אבל עם תקציב כמו שלי
מי יכול להרשות לעצמו לחשוב בכלל על לבד איכותי? ומי בכלל זוכר
מה זה לבד? עדיף להתחיל את המסע הזה ממקום מוכר, מהמקום שכל
מסעותיי התל-אביבים פעם-פעם התחילו ממנו.

האמבטיה מזמינה אותי אליה, להוריד ממני את הכעס לשטוף מעלי
הלכלוך. משלשלת את החצאית שלי, מורידה את החולצה ונעמדת מול
המראה מלטפת את השדיים שלי, תפוחים מהחום, רכים כתמיד. מי יודע
אם המראה הזו עוד מזהה את הנערה המתרגשת שעמדה מולה פעם? וכמה
שהגוף שלי השתנה. בנגיעות קטנות ומנחמות יורדת אל הבטן,
שהתכווצה לה מרוב הליכה, גולשת אל התחתונים שיורדים בזמן
שהאמבט מתמלא... והנה אני במים, קרירים ונעימים, מכסים בשכבת
קצף דקה את גופי, את ירכיי, רגליי הפשוקות, את פטמותיי
שמזדקרות להן, וכולי נרגעת במים. כך רבע שעה, לשכוח את תלאות
היום, את הצעקות שעוד מהדהדות לי בנשמה.. את הכלים שמתנפצים,
את הלב שנשבר יחד איתם. עד שאני מרגישה ששערי נרטב, ומורחת
עליו שמפו, בתנועות עדינות מקרצפת את הקרקפת שלי מעסה
ומשפשפת... המים כבר יורדים אל החור שבקצה האמבטיה, ואני
נעמדת, מדליקה את הטוש ומורידה מעלי את שאיריות קצף האמבטיה
והשמפו, את שאריות הכעס התסכול והדמעות.
כך עומדת מתחת לזרם המים ומלטפת עצמי, יד אחת בשערי ויד שנייה
על שדי, מוחצת ומלטפת, מעסה ומתעכבת על עורי הלח והמתוח.
מקרצפת את ראשי עם מרכך השיער, והוא חלק וגמיש בין אצבעותיי,
ואני מחליקה מטה מטה, אל בין רגלי, אל חומו של החור הנובע שלי,
המתמלא בדבש.

הדלת פתוחה לכדי סדק, מעברו השני הגיע לביתו עייף גם הוא
מהעבודה, בדרכו לשירותים הוא שומע את רחש המים, ונתקל בחריץ
הדלת, מנסה להסיח מחשבותיו ולא להפריע לרחשים שעולים משם
בפנים. נכנס לשירותים, פותח את מכנסיו, ומשתין. משהו בו לא
מרשה לו להרים חזרה את תחתוניו מעלה והוא עומד ומחזיק את הכלי
הנפלא שלו, לא משתין, ולא עומד, ומחליט אולי בכל זאת להעיף
מבט, הרי שום דבר לא יקרה מזה...

ידיי יורדת על בין רגלי ומטיילת על ישבני, הרבה זמן לא חשתי שם
משהו, ואני זקוקה לסיפוק, אם אשן עוד לילה כשהוא שוכב לצידי
ערום אשתגע, אבל הבטחתי לעצמי שלא אזום דבר, והחום התל אביבי
לא מאפשר לי לקוות שנתלבש. רוצה עכשיו רק ידיים מלטפות, שייקחו
אותי בתובעניות, כמו לפני כל השנים האלו שהגיעה הכלבה ההיא
שהפכה להיות הכלה שלו ופלשה לי לבין הסדינים, אז מה אם מעולם
לא היינו מונוגמים? מה פתאום אהבה? ומשם נעלמתי אני אל
מסעותיי, אל לילותיי התל-אביביים, שנעו מדירה לדירה, מפרידה
לפרידה. נפגשנו מידי פעם באוטובוסים, מספרים ומסתירים את מה
שבאמת. עד שחזרנו שנינו לאותה נקודה, אותה דירה תל אביבית, וכל
אחד והפרידה שלו, כל אחד והאהבה שלו והכאב שלו. ואת האמת הזו
אי אפשר להסתיר. ולי זה כבר לא אכפת. אני לא שכחתי את הלילות
המדהימים שלנו בשום שלב.

אצבעותיי כבר חודרות פנימה, תחילה אצבע אחת בפישוק קל, נכנסת
מתחת לפלחי ישבני אל מערת הדבש שלי, עולה ויורדת בסיבובים,
חודרת, יוצאת ושוב נכנסת עם עוד אצבע, ורגלי כבר מונחת על דופן
האמבטיה, לחדירה עמוקה יותר, לחיכוך אדיר יותר. מתחילה לשמוע
עצמי נאנחת גונחת, מרגישה את החיבור של המים עם הבעירה שלי, את
מיציי מתערבלים עם המים.

הזין שלו עומד, חזק ונוקשה, מתבונן בי פולשת שוב ושוב אל בין
רגליי בעוצמה שכל כך אוהבת, בחוזק הזה שפולט מתוכי מילים
וגניחות, ואיתו זעקות ותחנונים ל"עוד, עוד, עוד"... הוא הודף
קלות את הדלת, הסדק נפרץ עכשיו, כמו החור שלי שידיי נכנסות
ובאות לתוכו שוב ושוב במהירות.
שקועה בעצמי, עיני עצומות ידי האחת מוחצת בחוזקה את שדי את
פטמתי, מעלה באוב ימים של פעם, שפתיי נוגסות זו בזו, ידי האחרת
חודרת עמוק עמוק פנימה בדרך לסיפוק מהיר. לא דגדגן ולא נעלים,
זיון עצמי כי זה מה שאני צריכה... ולפתע אני מרגישה יד נכרכת
סביבי, ויד שנייה מלווה את אצבעותיי ונכנסת לתוך הרטיבות שלי,
חזקה ונוקשה, חופרת בתוכי, אחרי כל השנים מזהה את מגעו, אצבעות
הזהב שלו, ומופתעת קמעה. מתחילה לגנוח יותר ויותר חזק, והוא
בין רגלי, משביע את רעבוני, ואני מתרוממת נצמדת לקיר, רגלי
פשוקות פישוק רחב, מרגישה איך הוא פושט את חולצתו ואני עוד לא
סובבתי מבט...

נצמד אלי, הזין המדהים שלו פולש לתוכי, הוא מחזיק את מותני, את
ידי, נכנס ויוצא תחילה עדין ואח"כ מתגבר, מהר יותר וחזק יותר,
נועץ את הזין שלו עמוק בין רגליי, מזיין אותי, מרווה אותי,
מרביע אותי כמו סוס. ואני חתולה מיוחמת "כן הו כן, ככה עוד כן
ככה", וכל כך הרבה זמן שלא הרגשתי ככה, וכל כך הרבה זמן שלא
הרגשתי אישה.
נושכת את שפתי זועקת את תשוקתי לשמיים, אנחותיי מהדהדות בין
כותלי האמבטיה, חוזרות ומגבירות את התשוקה שלנו, ואני מרימה
רגל למעלה, מצמידה חזק את האגן שלי אליו, מזדיינים כמו כלבים,
עם כל התשוקה, עם כל הכעס, עלי-עליו-עליה-עליהם.
וכאילו לא חלפו שנים שלא נגע בי, הגוף כמו מזהה את המגע ההוא,
אחיזה, את כל הלילות שכבר עברנו, כמו מתמכר אל הריחות, אל
התחושות, אל התשוקה. הוא תופס את שדי חזק מצמיד אותי אליו
"התגעגעת אלי?" שואל פוקד, ואני משיבה ש"כל-כך כן".

הזין שלו חופר בי, המים היורדים על גבי שוטפים את זיעתי, ואני
נשטפת גל חזק של כיווצים ופעימות, האורגזמה שלי מתדפקת בחוזקה
מתוך המעיין נובע חום שבי, ופורצת בשטף גדול, בדיוק כשהוא יוצא
ושופך את הנוזל הלבן שלו על הישבן שלי.
הכוס שלי טפוח, פתוח, ואני מסתובבת אליו, אנחנו נצמדים זה אל
זו, חבוקים, פנים אל פנים בנשיקה, חודרים לאט לאט להרגיש אותו
מתכווץ בתוכי, שירגיש את הפעימות של שכחת האורגזמה, מתכווצים
ביחד.
הכוס שלי על האיבר שלו, עוטף בחומו, בלהט שבינינו והוא מנשק
אותי, סוגרת את המים באבחה, לשונו מטיילת על שפתיי ברכות, כמעט
אוהבים זה את זו, אבל רק כמעט, כמו פעם, מחוברים זה לזו.
כשהוא עמוק בפנים מחוסר דם, מרגישה את לשונו מתפלשת בפי, כמו
מזיין אותי מחדש, וגופי מתעורר שוב כאילו לא לפני רגע... והדבש
שבי שוב חם, ונשיקתו תובענית ועמוקה, והוא חש את חומי, יוצא
מתוכי, ומכניס את אצבעותיו פנימה, תחילה לאט עד שאהיה לחה
מספיק, ואח"כ יורד על ברכיו, מושיב אותי, מפשק את רגלי ותוקע
את לשונו ביניהן, מלקק את הדגדגן שלי, מסתובב ארוכות על החור
שלי, אצבע ולשון חודרות פנימה ואני נאנחת, חזק, והוא מושיט לי
פניו, ואני מחככת עצמי בהם, באפו, בשפתיו בלשונו, מתחככת,
ומרטיבה, מפרכסת ומשתוללת, ולשונו מטיילת בתוך גופי, ידו
מחזיקה את ישבני וחודרת לאט אל מאחורי, ואני מרגישה שהנה, "אני
הולכת לגמור", ושוב הוא מחזיק את הזין שלו בידו, חצי רפוי מן
המאמץ חצי עומד מהתשוקה שבלצפות בי, מלגעת אחרי כל-כך הרבה זמן
ולזכור את הכל, הוא תוקע אותי בו, שאגמור עליו, נוזלת את הדבש
שלי, מרטט ארוך ומלא.
"התגעגעתי אלייך", אומרת, ומפעילה שוב את המים, כשהוא
מתנגב...

רוחצת עצמי. לשטוף מעלי את כל התלאות המסע.

המים יורדים בשירותים והוא שוב מביט בין מן הסדק...
ההייתה זאת פנטזיה שלי או שלו?

מתבסס על סיפור ישן...