שורות שורות של חיילים,
קטנים על השטיח.
עומדים להם ומשחקים
צבא.
עם כובע מפלדה,
וטנק שלא נוסע,
עם חופן גאווה,
ורק קמצוץ של פחד.
על פניהם הצעירות,
חיוך טיפשי מרוח,
אני המפקדת אצווה
הקשב, נוח!
נשק אין להם,
חסרי כל הגנה.
אך אין להם אויבים בכלל,
ברי מזל.
היום יום שבת הוא,
אך הם עודם שם,
עומדים ומחכים לפקודתי,
ללא מנוח.
מסדר! הקשב,
היום חופשי, ללא דאגות.
אשים את חיילי בערימות,
בתוך קופסא,
בתוך ארון,
בביתי, הבטוח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.