איך שהזמן רץ
כל כך מהר
אני כה נמרץ
רוצה כבר לה לספר
את אשר על רחשי ליבי
שכבר המון זמן בתוכי אני שומר
איך שהיא מטריפה אותי
ורק עצם המחשבה עושה את כולי בוער...
אך בתוכי אני נסגר
ושוב מהרהר על נבכי העבר
התחושות, הרגשות
הפחדים, החששות
וזה נגמר וזה נגמר
הקינאה גוברת
מתחזקת ונעצמת
עולה אל השחקים
קורעת עננים
והיא, היא לא מודעת
נפגשת, מתנשקת ועוד עושה זאת בלהט.
ואני כמו אידיוט, כמו איזה מסומם
איך השלכתי לטימיון את הדבר הכי מושלם
הוא היה לי ביד, עכשיו נעלם
עכשיו אני לבד, לבד כמו כולם... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.