[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לי שלי
/
קטנה שלי

את יושבת שם. קטנה כל כך. נראה, שתוך שניות ספורות דמותך
תתפורר ברוח. השניות עוברות, ואת עדיין יושבת על הספסל. אנשים
עוברים, חולפים על פנייך, בהשאירם צל קטן מול עינייך... גופך
דקיק כל כך, שברירי כל כך, ועם זה, נראה שאין אדם חזק יותר
ממך. עינייך הגדולות מביטות עליי. הנני רוצה להאמין בזה, למרות
שכבר מזמן יודעת שהן מביטות דרכי. עינייך בצבע טורקיז תכלת.
אין צבע כזה, אני יודעת, נאמר פעמים רבות מדי. אין זה משנה
עבורי, אנשים אינם מאמינים, שלא יאמינו... " די לנו אמונתי...
לשתינו..." נהגת להגיד לי, כאשר מדי ערב הנחתי את ראשי על
ברכייך ודמעות זלגו מעיניי. אלה היו דמעות רגילות מדי... שלך
הן קטנות, שקופות, טהורות. צבע עינייך המיוחד משתקף בהן ונראה
שיהלומים קטנים נוצצים על לחייך... ריסייך ארוכים כל כך...
רטובים מדמעות בלתי פוסקות. ממצמצת לך בתהייה... עולמנו מזוהם
מדי בשבילך, מלאך. כבד מדי לכתפייך הדקיקות. את יושבת שם,
מחבקת את רגלייך בידייך הקטנות והרועדות... דמותך רועדת בתוך
עיניי המלאות בדמעות, התמונה מתערפלת בהן...
מלאך שלי... היכן אמונתך? אינני בטוחה שאני חזקה מספיק. אינני
יכולה להאמין כמוך, לא ברור לי איפה שואפים את הכוחות. לך תמיד
היה מקור אמונה מסתורי וחשבתי, הוא אינו מתכלה לעולם. האומנם
ישנם דברים נצחיים?את היית מקור אמונתי וכוחותיי. כנראה שממך
שאפתי את כל הכוח... הנני אשמה... האם תוכלי לסלוח לי אי פעם?
נהגת לומר שקודם עלינו לסלוח לעצמנו... אך על כזה דבר לא אוכל
לסלוח לעצמי לעולם. האם בכל זאת תסלחי לי?
מלאך שלי... מדוע אני רואה אותך רק מרחוק? אין ביכולתי
להתקרב... מעולם לא היה. תמיד היה זה הוא שהוביל אותי אלייך,
בלי לדעת לאן מובילות אותי רגליי. הוא - רצונך שאבוא כדי
שתוכלי ללטף את ראשי ולמחות את דמעותיי בלי שאבקש.
קטנה שלי - נהגת לקרוא לי... בכולם נלחמתי שיבינו כבר שאינני
קטנה ולך נתתי לכנות אותי כך. בעינייך תמיד רציתי להישאר
קטנה... שתמחי את דמעותיי ותלטפי את ראשי... ולעולם לא
תפסיקי...
מלאך שלי, מה יהיה איתנו? את נעלמת לי... דמותך כבר כמעט אינה
נראית... אני דועכת..." אני מחזיקה אותך חזק מספיק כדי שלא
תוכלי לעוף..." נהגת ללחוש לי בחושך, כשהאור מהרחוב השתקף רק
בדמעותיי... וגם בדמעותייך, אך אותן לא ראיתי... לא
התייחסתי... אך על זה עליי לשלם את המחיר, ולא עלייך...
מלאך שלי, כבר כמעט אינני רואה אותך... נעלם גופך הדקיק,
מתפורר ברוח. רק פנייך נראות שם, בקו האופק. רחוק כל כך, שכעת
אף מבטי בקושי מצליח להגיע אלייך. שניות ספורות ותיעלמי...
אנשים עוברים, חולפים על פנייך ואת משאירה צל קטן מול עינם.
כבר רואה רק את עינייך ועדיין נראה, שאין אדם חזק יותר ממך...
כך חשבתי תמיד... שילמת על זה את.
מלאך שלי! היכן את? אל תיעלמי, אני מתחננת! כבר אינני רואה את
דמותך...



"קטנה שלי, על מה את חושבת?" קולך נשמע ליד אוזניי, ידך מלטפת
את ראשי ומוחה את דמעותיי שאינן מפסיקות לזלוג. "די לנו אמונתי
לשתינו... לא כך?"
לא כך... עכשיו ידעתי שלא.

04.07.05







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ג'ימי הופה דורש
איגוד מקצועי
לחברי הכנסת!



- ג'ימי יוצא
מהמצולות


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/9/05 9:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לי שלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה