שמעון ויעל מוכרים פרחים בתקופת הפיגועים המסיבית. ההצלחה באה
להם מכיוון לא צפוי והם נאלצם להתמודד עימה.
1. חוץ. שפת כביש. יום
ואן נעצר ליד מפרץ תנועה. מצד הנהג יוצא שמעון (בן 18, כהה
עור, רזה), מהצד השני יוצאת יעל (בת 18 נאה). הם מוציאים
מהאוטו מספר דליים שחורים שלתוכם הם מכניסים הרבה זרי פרחים,
הם ממלאים את הדליים במים מג'ריקן. מוציאים שמשייה גדולה
ופותחים אותה ליד הדליים. אחריה הם מוציאים שני כיסאות נוח
ופותחים אותם מתחת לשמשייה. הם מתיישבים על הכיסאות, שמים ליד
הכיסאות טרנזיסטור ומפעילים אותו. הם יושבים כמה זמן בשקט,
שמעון שקוע במחשבות.
יעל
על מה אתה חושב?
שמעון
אני מתגעגע לטל.
יעל
אוי, די כבר עם הטל הזאת. די נגמר. יש עוד הרבה דגיגות בים.
שמעון
אבל לא כזאת דגיגה.
יעל
לפעמים הדגיגה יכולה להיות ממש מתחת לאף,
מגיע אדון אחד שמסתכל על הפרחים. שמעון קופץ ממקומו לעזור לו.
יעל
ואתה עסוק מדי מכדי להבין את זה.
שמעון
שלום, במה אני יכול לעזור לך?
אלי
שלום, אני רוצה לקנות איזה זר קטן, משהו זול.
יעל לוקחת מאחד הדליים כמה פרחים מפוזרים ומסדרת אותם בזר יפה.
מידי פעם היא מרימה את מבטה ומסתכלת על שמעון בזמן שהוא מדבר
עם אלי ומחייכת לעצמה.
שמעון
לכבוד מה המאורע, אם אפשר לשאול?
אלי
זה סתם, שכחתי את יום הנישואין שלי עם אישתי, אז אני צרייך
לפייס אותה.
שמעון
ועם כל הכבוד אתה חושב שזר קטן שלא השקעת בו שום מחשבה זה מה
שיעשה לך את העבודה? תראה אין לי פה שום אינטרס, אבל לדעתי אם
תביא לה את הזר הזה,
(מצביע על זר מפואר)
שנכון, הוא לא הכי זול שיש לי פה, אבל תוכל להגיד שלא קנית סתם
את הזר הראשון שראית. תאמין לי זה יעשה את העבודה.
אלי
אתה חושב? כמה זה?
שמעון
תסמוך עלי. זה 125 שקל, בלבד.
אלי
125? זה די יקר. אני חיפשתי יותר משהו בכיוון של 25.
שמעון
תראה, לי לא איכפת, אני יכול להציע לך את הזר הזה ב- 25, אבל,
אתה בעצמך יכול לראות את ההבדל. אני לא חושב שהיא כל כך תתלהב
מהזר הזה. אבל אם זה מה שאתה רוצה, אין בעיה, יעל, תעטפי לו את
הזר הזה.
יעל קמה ממקומה ולוקחת את הזר הפשוט.
אלי
לא רגע, אני לא בטוח.
שמעון
יודע מה? בסדר, אני אתן לך אותו ב- 100, אני אמנם מפסיד, אבל
לפחות אני אצא בהרגשה טובה שעזרתי למנוע עוד גירושין מיותרים
במדינה הזו.
אלי
אהה...
שמעון
סבבה. יעל, אז את זה. תאמין לי אתה לא תצטער אדוני.
אלי מוציא שטר של 100 בהיסוס קל מהארנק שלו ומגיש אותו לשמעון.
שמעון חוטף ממנו את השטר ומכניס לכיס. יעל מגישה לו את הזר.
אלי
תודה.
הוא הולך. אחרי שהוא נעלם מטווח הראייה שמעון ויעל מחליקים
כאפות ומתיישבים חזרה על הכיסאות. שמעון נושף על האצבעות שלו
כמו על אקדח שהרגע ירה. ומחייך אל יעל. שמעון מכניס את השטר
לתיבת הכסף שלהם שכשהוא פותח אותה רואים שהיא ריקה.
שמעון
הוא היה חמוד, לא?
יעל
מה קרה לך הוא זקן, ונשוי.
שמעון
ככה לא תמצאי חתן.
יעל עושה לו פרצוף. מהטרנזיסטור נשמעות חדשות שבהם מדווחים על
פיגוע שהיה ברחוב יפו.
יעל
(מסתכלת לכיוון הרחוב)
ברחוב יפו?
שמעון
יאללה, עוד פיגוע.
תוך כדי דיבור הוא מוציא את הפלאפון בשיא האדישות ומנסה
להתקשר. הוא מנתק ומנסה שוב.
יעל
עזוב, בשעה הקרובה לא תצליח להתקשר. כל הטלפונים באזור בטח
קרסו, כמו כל פיגוע.
שמעון
טוב, אני רעב. אני הולך לבאגטים, את רוצה משהו?
יעל
לא, תודה.
שמעון
מה, עוד פעם דיאטה?
יעל
לא, לא עוד פעם דיאטה, אני סתם לא רעבה.
שמעון
אהה, אני בטוח. רק אל תנעצי לי אחר כך עיניים בסנדוויץ'.
הוא הולך. יעל מגבירה את הטרנזיסטור לשמוע על הפיגוע.
2. חוץ. שפת כביש. כעבור זמן
יעל מקפלת את הדוכן חזרה לואן, שמעון מגיע עם הסנדוויץ' ביד.
שמעון
מה את עושה?
יעל
לא נראה לי שיבואו עוד אנשים היום.
שמעון מנסה לחסום את יעל עם גופו.
שמעון
מה קרה לך? הרווחנו היום רק 100 שקל. זה כלום, זה 50 לכל אחד.
יעל
אני יודעת, אבל אם סתם נשב פה בחום, אנחנו נפסיד יותר על
הפרחים שימותו לנו.
יעל עוקפת אותו ומכניסה עוד דלי חזרה לרכב.
שמעון
אל תדברי שטויות. אנחנו לא יכולים להסתפק ב 100 שקל.
יעל
אבל לא יבואו עוד אנשים היום, עם הפיגוע וכל זה.
שמעון
אבל למה את לא שואלת אותי?
יעל עוצרת מהעבודה ומסתכלת עליו בהפתעה.
יעל
סליחה, לא ידעתי שאתה הבוס.
שמעון
לא הבוס, אבל אנחנו שותפים לא?
יעל
אז תקשיב לשותפה שלך שאומרת לך שאין טעם להישאר פה היום. חבל
על הפרחים, באמת.
הוא מתרצה ומתחיל לקפל בחוסר רצון.
3. חוץ. שפת כביש. יום
שמעון ויעל יושבים במקומם.
יעל
ראית אתמול את התמונות מהפיגוע? אין להם אלוהים לערוץ 2 האלה.
אברים מפוזרים, גופות.
שמעון
אה, לא רציני. רק 7 הרוגים?
יעל
ועל הפיגוע ירי שהיה יותר מאוחר בקרני שומרון, שמעת?
שמעון
לא.
יעל
3 הרוגים, אבא, אמא ותינוקת.
שמעון
בסדר, שיהיה. פחות שלושה מתנחלים.
יעל
איזה משהו דפוק אצלך בראש או מה?
ליד הדוכן נעצרת מכונית ממנה יוצאת אישה כבת 40, שמעון פונה
אליה.
שמעון
איך אני יכול לעזור לך?
סבטלנה
(מבטא רוסי כבד)
אני הולכת לאיפה היה פיגוע. אני צריכה פרחים.
יעל
(ברוסית)
איזה פרחים את רוצה?
אישה
(ברוסית)
20 ורדים אדומים.
יעל
(אל שמעון)
תעטוף 20 ורדים אדומים.
אישה
יש לכם אולי נרות זיכרון?
יעל
לא, אני מצטערת.
שמעון מגיש לה את הזר. היא משלמת מודה והולכת. לפני שהיא נכנסת
לרכב שלה נעצר עוד רכב, ממנו יוצא גבר כבן 40 שגם מבקש לקנות
זר כי הוא בדרכו לזירת הפיגוע, תוך כדי הדיבור אתו מגיעה קבוצת
נוער שרוצה לקנות מספר זרים, ואחריהם מגיעים עוד ועוד רכבים.
4. חוץ. שפת כביש. כעבור זמן
שמעון סופר את הכסף בזמן שיעל מקפלת את הדליים הריקים חזרה אל
הואן. הם נראים מרוצים מאוד.
שמעון
שיחקנו אותה. כמעט 1500 שקל בשלוש שעות.
הוא מגיש לה חצי מהסכום.
שמעון
בוא'נה, צריך פיגועים כאלה לעתים יותר קרובות.
יעל
(החיוך שלה נמחק)
כן, אה?
בטרנזיסטור מודיעים על פיגוע שהיה הרגע ברחוב בן יהודה. שמעון
מחייך אל יעל והיא מחזירה לו חיוך מאולץ.
שמעון
(תוך כדי שהם נכנסים לואן)
צריך לארגן הרבה פרחים למחר, וגם נרות זיכרון.
שמעון נכנס לואן ויעל אחריו.
5. חוץ. שפת כביש. יום
שמעון ויעל עסוקים בערב רב של אנשים שקונים זרים שונים. יעל
מטפלת באנשים רבים ולרגע נעצרת ומסתכלת על שמעון עובד נמרצות
ומצליח להוציא מכל לקוח עוד כמה שקלים, בן אדם מבקש מיעל נר
זיכרון ומחזיר אותה למציאות. היא נותנת לו. כל הדליים לאט
מתרוקנים. שמעון מבחין בזה.
שמעון
יעל, שומעת, תדאגי פה לאנשים, אני קופץ רגע להביא עוד זרים.
יעל
עד שתחזור מהמושב לא יישאר פה כלום.
שמעון
לא למושב, אני כבר חוזר.
הוא הולך. יעל ממשיכה בעבודה. הוא חוזר מהר מאוד עם זרים רבים
בידיים שלו, הוא מניח אותם בדליים ומסדר אותם. יעל מסתכלת עליו
בהפתעה גמורה.
שמעון
אחר כך אני אסביר לך.
יעל מושכת בכתפיה והם ממשיכים לעבוד.
6. חוץ שפת כביש. כעבור זמן
כל הדליים ריקים. יעל ושמעון יושבים סופרים את הכסף.
שמעון
יותר טוב מאתמול.
יעל
שיחקת אותה עם הזרים הנוספים. מאיפה הבאת אותם?
שמעון
(קם ממקומו ומתחיל לקפל את הדליים, יעל עוזרת לו).
בחיים לא תנחשי.
יעל
(בחיוך משועשע)
מה, גנבת אותם מהמדרחוב?
שמעון
איך ניחשת?
יעל
נו, ברצינות.
שמעון
נו, כן. מהמדרחוב.
יעל
(עוזבת הכל ומסתכלת עליו בתדהמה)
מה אתה דפוק?
שמעון
(נוגע בכתפה)
הרווחנו עליהם לפחות עוד איזה 500 שקל.
יעל מורידה את היד שלו מהכתף שלה ומתרחקת ממנו כאילו הוא
מצורע.
שמעון
מה קרה?
יעל
מה קרה? אני לא מכירה אותך. נדפקת לגמרי.
שמעון
מה את רוצה? את גם מרוויחה מזה.
יעל
לא רוצה להרוויח מזה.
שמעון
מה את עושה מזה כזה סיפור? הרי בשביל זה פתחנו ת'דוכן הזה,
לא?
יעל
בשביל להרוויח ממוות של אנשים?
שמעון
(חוזר לעבודה)
אוי, את מגזימה.
יעל
אני הצטרפתי אליך בסיפור הזה מסיבה מאוד מסוימת, שעכשיו קשה לי
להבין אותה.
שמעון
(מניח את החלק שלה של הכסף בידה)
כסף זה כסף.
היא מסתכלת על הכסף שביד שלה, ומרימה את המבט חזרה אליו.
יעל
את הכסף הזה אני לא רוצה.
היא זורקת אליו את הכסף בתיעוב, והולכת.
שמעון
טוב עזבי שטויות, בואי ניסע למושב נביא את הפרחים למחר.
יעל
אני הולכת הביתה.
שמעון
ברגל? זה מסוכן.
הוא צוחק לעצמו ויעל לא מתייחסת, הוא עוקב אחריה במבט שלו
ומתחיל לאסוף את הכסף שהתפזר.
7. חוץ. שפת כביש. יום
הואן נעצר ליד מפרץ התנועה. מתא הנהג יוצא שמעון. הוא מתחיל
לסדר את הדוכן. הוא מסתכל מדי פעם בשעון. אחרי שהדוכן מסודר
הוא מתיישב ומתקשר אל יעל. התא הקולי עונה, והוא מיד מנתק.
שמעון מקלל. נעצר אוטו, ממנו יוצא איש שמעוניין בזר. שמעון
מטפל בו. הוא מסיים ומתיישב חזרה. הוא מנסה להתקשר שוב אל יעל
ושוב התא הקולי עונה.
שמעון
טוב, הבנתי שאת מתחמקת ממני, ואת כועסת עלי. אבל בחיית רבאק יש
לנו עסק לנהל פה, לא מתאים לך לאחר. אז יאללה.
הוא מנתק. הוא קם ממקומו מסדר קצת את הפרחים ניגש לטרנזיסטור
ומגביר אותו, כרגיל מדברים על כל הפיגועים שהיו. הוא מתיישב
שוב, ומסתכל אל הפלאפון. הוא מרים אותו ושוב מתקשר אליה.
שמעון
זה שוב אני, אני מצטער על ההודעה הקודמת. אני לא יכול להסתדר
בלעדייך פה. בבקשה תחזרי אלי, חבל להרוס את החברות שלנו בגלל
איזה מריבה שטותית. אני מצטער.
אלי מגיע לקנות זר. שמעון קם אליו.
שמעון
או, שלום לך. מה שכחת הפעם? את היומולדת של אישתך?
אלי
לא, אני בדרך לבית חולים.
שמעון
מה קרה?
אלי
אישתי, היא נפצעה בפיגוע אתמול.
שמעון
באמת? לא ייאמן עם הפיגועים האלה, עוברים לך ליד האוזן עד שזה
מגיע אליך.
אלי
כן. לא חשבתי שזה יקרה לי. אבל זה מה שתמיד אומרים לא?
שמעון
כן. איזה פיגוע זה היה? זה שהיה בבוקר בכביש המנהרות?
אלי
לא, בערב, ברחוב יפו, לא שמעת?
שמעון
ביפו? זה היה לפני שלושה ימים.
אלי
לא, גם אתמול היה שם, תאמין לי אני יודע.
שמעון
(מגיש לו זר)
באיזה שעה?
אלי
17:56. הרגע הכי מפחיד בחיים שלי.
שמעון נראה מהורהר, אלי מחכה לתגובה כלשהי משמעון, אבל הוא
מתיישב ומוציא את הפלאפון שלו הוא מחייג אל יעל, שוב התא
הקולי. הוא מנתק, לפתע הפנים שלו משתנות ודאגה מופיעה עליהם.
אלי
כמה זה?
שמעון
(מתנער מהמחשבות)
עלי. אני חייב לזוז, תמסור החלמה מהירה לאישתך.
שמעון קם ממקומו ובמהירות הולכת וגוברת מתחיל לקפל את הדוכן.
אלי
תודה.
הכל בסדר?
שמעון
אני לא חושב.
8. חוץ. שפת כביש. יום
הואן נעצר ליד המפרץ. שמעון לבוש יפה עם כיפה לראשו. הוא יוצא
מהאוטו לאט, מוציא את השמשייה ופותח אותה. מתחת לשמשייה הוא
פותח שני כיסאות נוח. מדליק את הטרנזיסטור. הוא מסדר את כל
הפרחים שיש לו באזור של הכיסאות ובמרכזם על הכיסא של יעל הוא
מדליק נר זיכרון. הוא נעמד מול הדוכן ומסתכל עליו כמה שניות.
לבסוף הוא עולה חזרה לואן ונוסע מהמקום משאיר את הדוכן כך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.