לא ידעתי כאב ולא צער.
באור הלבנה הקצתי
חותכת עקבות השינה
נתזי אירועי האתמול, המחר
מזכירים כי אני
רק רשמי העבר

לא ידעתי כאב ולא צער
עדויית שריונות יצאתי לפגוש
יצאתי לפקוד את נפשי
בשדרה חשוכה
מנופפת שלום  
לפלשתים שאחזו בנשקי האישי

לא ידעתי כאב ולא צער
כי לבי שקפא הפך מימים
לרישום מעורפל וכחול
כוויות גחלים ששרפו את רגליי
הן עקבות מסעי מאתמול

גלי נשמתי שנפחה בשנתה
מכים בחופי תל אביב רבתי
מכים -מתנפצים -מתיזים אל כולנו
קצפם הלבן של נבכי עצמתי

לא ידעו הם כאב ולא צער
יומם וליל יקיאו קריצה שובבה
לעולם שבראתי
לי בעצמי
ינופפו לשלום מרחוק לגויים
חללי האתמול שגוזרים את דיני

מותירה שבילים אדומים אחריי
דומם ממתינים דומם דוממים
דמי לא מותר לא יותר לעולם
לאלו שלא כואבים!

לא אדע עוד כאב ועוד צער
אקח את תיקי ואשוט עם גליי
לנבכי נפשות האדם
אבקר בתוכם מפשפשת ותרה
אחרי ניצוצות נשמתם.
שאולי אמצא שם ניצוץ נשמתי
שמימים רחוקים נעקר
ברגע ההוא בו הוכרז
בו נגזר

כי לא אדע עוד כאב ולא צער