אני הייתי מתאר את עצמי כבחור די אטרקטיבי. רווק, בן 31,
עובד בחברת היי-טק ( כמובן ), נראה טוב ( גנים טובים וספורט
מגיל צעיר עושים את זה ), חוש הומור בריא ומספיק אינטליגנציה
לרוב הצרכים הסטנדרטיים. אבל, לא מוצא את החצי השני. שונא
לקרוא לזה ככה, אבל אין ברירה.
טוב, ברחתי מזירת בפגישות העיוורות הרבה זמן, אבל בסוף הגעתי
לזה. יש גבול למספר הבחורות הרווקות שנתקלים בהן בעבודה או
בשעת בילוי, או שחבר/ידידה מכירים.
יצאתי עם כמה, הרוב לא מי-יודע-מה, אבל בסדר- אני בררן. ככה זה
בשלב הזה של החיים.
אבל, כמה פעמים הזהירו אותי- "תיזהר מהשרוטות !" . כמו
שמפחידים ילדים קטנים ממפלצות בחושך, ככה ניסו להפחיד אותי.
אותי ! הא !
אני כבר מנוסה. אין דבר כזה שרוטות ! יש רק בחורות שלא הבינו
אותן.
נו, כנראה שגם לי יש עוד מה ללמוד.
קיבלתי מספר טלפון של בחורה. התקשרתי . שיחה ראשונה- קולחת.
כיף לקשקש איתה ! חשוב מאוד, לדעתי.
שיחה שנייה- עוד יותר טוב. יש כבר בדיחות משותפות.
או קי, פגישה ראשונה, יושבים בבית-קפה בתל-אביב. ראש טוב.
ממש כיף, ונראית טוב מאוד. הי, זה גם חשוב, ושקרן מי שאומר
אחרת!
ליוויתי אותה הביתה ( אני קצת old fashioned ), קיבלתי חיבוק
ספונטני מכל הלב. חלומי ! וגם די נדיר לגבי, כי פגישה ראשונה
אני קצת שומר מרחק מבחינה פיזית. קצת ביישן מהבחינה הזאת.
אבל הלך ממש טוב, ואני באמת אוהב חיבוקים, מה יש לעשות.
זה היה יום רביעי. קבענו בעיקרון ליום שישי- יום השמור לזוגות,
לגבי.
מעין תסבוך קטן שיש לי. מותר.
יום שישי, התקשרתי בערך ב 16:00 כדי לקבוע. נשמעה קצת מוזר.
שאלתי אם הכל בסדר, כי אם התחרטה לא חייבים להיפגש. אני מנסה
להיות בסדר לרוב, ואני לא אלחץ להיפגש עם מישהי שלא מעוניינת.
לגיטימי לא ?
אמרה שהכל בסדר, מצאתי חן בעיניה ושאבוא ב 21:30 לאסוף אותה,
ונצא.
הגעתי, היא בבגדי יציאה, רואה סוף של סרט טלוויזיה. שאלה אם
אפשר לחכות עד סוף הסרט. לי לא היתה בעיה עם זה. אבל מה,
כשישבתי לידה הרגשתי משהו באוויר, מעין אי-נוחות מצדה.
אז ברוב טקט, שאלתי אם היא תעדיף שאני אלך. ברור מה חשבתי
שהתשובה תהיה.
"כן, לא אכפת לך ?" שאלה הבחורה בתקווה. אין מה לאמר שהייתי
המום. קמתי והלכתי.
עכשיו, מה היה הקטע הזה לעזאזל ?! אם היא לא רצתה להיפגש פעם
שנייה, למה לטרטר אותי אליה ( בערך חצי שעת נסיעה בשבילי )
ולהרוס את סוף השבוע, כשבפירוש נתתי לה פתח לצאת מזה כשהתקשרתי
מוקדם יותר ? אין לי פתרונות. כשסיפרתי את זה לידידה קרובה היא
גם נשארה בפה פתוח, ואמרה בסוף- "טוב, שרוטה".
ישנם מספיק קטעים בחיים שגורמים לאדם להרגיש אידיוט, ואני
בהחלט לא צריך עוד כאלו. אז נדפקתי, ונשארתי במצב די תמוה לגבי
כל העניין.
ראו הוזהרתם.