היום התחלתי להקשיב ללב שלי. ולהפתעתי, הוא אמר לי שהוא אוהב
אותי. ושהוא סולח לי. הוא סולח לי. על כל מה שעשיתי לו.
התעלמתי ממנו קצת. אבל הוא סולח לי. הוא רוצה להתחבר לאנשים
אחרים. קצת לבד לו. הוא מבקש שאני אזכר בו לפעמים. הוא רוצה
לעשות לי טוב. הוא מאמין בי. אני עדיין קצת פוחדת להאמין בו.
כי גם אני אוהבת אותו. הוא אומר לי שהוא יביא אותי לפריחה
ושגשוג שלא חלמתי עליהם. הוא רוצה להדריך אותי בחיים. הוא רוצה
שאני אשתחרר מהעצב. ואני מוכנה. אני רוצה. אני רוצה להיות
שמחה. בלי להרגיש יותר אשמה. בלי כעס. גם בלי פחד. תמיד עם הלב
הגדול. מותר גם להתרגש, זה בסדר. זה מקובל. הוא רוצה להיות חלק
בהתרגשות הזו. השתנתי. מוזר לי לכתוב את זה. גדלתי. אולי
התבגרתי? כן, התבגרתי. אני צריכה קצת זמן לבד. אני והלב שלי.
פשוט להיות איתו קצת. אני מרגישה קצת יותר שלמה. יותר טוב לי
עם האנשים בחיי. מיכל עוזרת לי. והמשפחה שלי. עוזרים לי להתחבר
אל הלב שלי. לבי.