היא הלכה לקניון. עלתה במדרגות הנעות לקומה השלישית.
'אני מקווה שהוא נחמד במציאות גם,' היא חשבה לעצמה, 'כי אם לא,
יהיו לי פאדיחות.'
היא הגיעה שעה לפני שקבעו. היא הרגישה שהיא חייבת להתרגל
לאיזור. לא שהיא לא הייתה בקניון אף פעם. היא הייתה שם כמעט כל
שבוע, קונה מתנה לחברה או סתם בודקת ספרים חדשים בסטימצקי.
'מעניין איך הוא נראה. וואי אין לי אומץ. מה אם הוא יראה אותי,
יחשוב שאני מכוערת ויבריז לי?'
לא היה לה בטחון עצמי עוד מאז שהתחילה להתבגר. היא הייתה
מפותחת; היו לה חצ'קונים, היה לה תחת.
היו לה עיניים ירוקות אפורות. היא הייתה שמנמנה.
'הייתי צריכה להביא איתי חברה,' היא חשבה לעצמה ופתחה את הספר
'לוכד החלומות' של סטיבן קינג. היא נהגה לעשות כך כל פעם
שהייתה בקניון ועברה ליד סטימצקי.
'איזה ספר מקסים'.
היא ירדה לקומה הראשונה וישבה על אחד הספסלים ובהתה בילדים
שמשחקים במים שבמזרקה. פתאום התעוררה והסתכלה בשעונה.
'הגיע הזמן. הוא צריך להיות פה' היא הסתכלה מסביבה. הוא אמר לה
שהוא ילבש חולצה שחורה עם תמונה של 'מטאליקה'. היא בעצמה לא
ממש אהבה כשאנשים צועקים וקוראים לזה מוסיקה, אבל הוא נשמע בן
אדם מאוד נחמד בטלפון. הוא לא ממש אמר לה איך הוא נראה. הוא
רצה שזאת תהייה הפתעה.

'היא אמרה לי שהיא שמנה. מה אכפת לי? היא נשמעה לי בטלפון מאוד
חכמה ונחמדה.' הוא חשב לעצמו. 'אני צריך כזאת. כל הכוסיות
האחרות שיצאתי איתן סתם היו פרחות חסרות שכל. ולא אהבתי אותן.
זאתי נשמעת לי בחורה רצינית עם הרבה אהבה לתת. לא נראה לי שהיא
אוהבת אותי או משהו, גם אני לא אוהב אותה. אבל אני מחבב אותה
מאוד. היא מאוד מצחיקה, ויש לה צחוק חמוד כזה ומצחיק. היא הבן
-אדם שהכי מתאים לי. בהתחלה היא התביישה אבל אח"כ כשהרגישה
יותר בנוח, היא הייתה מאוד חופשייה ודיברה איתי על הכל. הפכנו
לידידים מאוד טובים. נוח לדבר איתה על כל מיני דברים אינטימיים
כמו בעיות במשפחה. היא יודעת להקשיב, והיא מבינה. אני כבר מת
לפגוש אותה. היא בטח תחשוב שאני סתם פריק כשהיא תראה אותי. היא
בטח לא אוהבת את מטאליקה. גם אני לא ממש, אבל איכשהו כל הצרחות
מרגיעות אותי ומרחיקות אותי מהמציאות. גם לי לפעמים בא לצרוח.
חוץ מזה יש להם גם שירים שקטים.'
נשארו לו עוד עשר דקות עד שהוא היה צריך להיות במקום שבו קבע
איתה.
הרבה בנות נמשכו אליו. הוא היה מקובל. בהתחלה הוא היה קל
להשגה, זאת אומרת שהוא הלך עם כל בת שהתחילה איתו, אבל לאט לאט
התבגר והבין שכשיש לך הרבה בנות -זה לא הכל. צריך מישהי עם לב
ושכל והכי חשוב אהבה.

'שיט הנה הוא. וואו איזה חתיך. שיט! שיט! אני לא פה!' היא חשבה
לעצמה וקמה.

"הנה היא. איזו יפה. היא ממש יורדת על עצמה, היא לא שמנה.
היא עוזבת! אולי זאת לא היא? אבל היא אמרה לי שהיא תלבש
מכנסיים שחורות וחולצה שחורה צמודה עם ציור של עכברים. זאת
בטוח היא. היא בטח מתביישת. או שאולי היא ראתה אותי ולא רוצה
להתקרב אלי? אני אגש בכל זאת"

'שיט! הוא זיהה אותי! אני בטח מסמיקה. מה אני אעשה? טוב תרגעי,
תרגעי, אם הוא לא ברח זה אומר שאת לא עד כדי כך מגעילה אותו'

"יעל? את בטוח יעל. אני יודע שאת יעל. אל תתחבאי לי!" הוא אמר
וחייך. היא צחקה.
"כן... אני יעל." היא לא העזה להסתכל לו בעיניו.

'ואו איך היא מסמיקה, מסכנה. היא כזאת ביישנית -  חמודה. אני
אנסה לשחרר אותה קצת.'

"בואי נשב" הוא אמר, שם את ידו על כתפה והוביל אותה בחזרה
לספסל שבו היא ישבה מקודם.

'ואו. הוא נגע בי. איך הוא יכל? אני כזאת מגעילה' היא חשבה
לעצמה והרגישה צמרמורת.

"כמה זמן את כבר מחכה?" הוא שאל.
"הגעתי לפה שעה לפני כן."
"גם אני" הוא ענה.
"באמת?"
"כן. למה באת כל כך מוקדם?" הוא שאל מופתע גם כן.
"כי, רציתי להסתגל למקום, להתחכך באנשים ולהרגיש שייכת"
"באמת?! גם אני, מאותה סיבה"

'תמיד היינו מוצאים דברים משותפים לנו. בגלל זה אנחנו ידידים
כל כך טובים. אנחנו מדברים על כל הדברים שבעולם, אנחנו בעיקרון
כמו אחים.
זה היה הרעיון שלו להפגש. לא רציתי. לא רציתי שהוא יראה אותי,
פחדתי שהוא יבהל ולא ירצה יותר לדבר איתי בחיים. אולי אני לא
כזאת מכוערת? אל תהיי טיפשה! בטח שאת מכוערת. טוב לפחות הוא לא
נגעל כל כך' היא חשבה  לעצמה והרשתה לעצמה סוף סוף להסתכל
בעיניו.

'היא מסתכלת בעיניים שלי. סוף סוף!. נראה לי שלקח לה הרבה אומץ
לעשות זאת. העיניים שלנו נפגשו. יש לי צמרמורת. יש לה עיניים
מקסימות. נשבתי בקסמה. היא מחייכת אלי"

"מה קרה לך? נרדמת?" היא שאלה.
"אהה סליחה, פשוט העיניים שלך מאוד יפות"

'שיט, לא הייתי צריך להגיד לה את זה. זה נפלט לי. היא תתרחק
ממני עכשיו. היא לא אוהבת מחמאות - היא נרתעת מהן. כשהן מגיעות
מהר מידי היא לא בוטחת בהן, היא חושבת שהן לא אמיתיות. אוי,
אני מכיר אותה כל - כך טוב'

'העיניים החומות הבהירות שלו, כאילו אני נבלעת בתוכן. אני
חושבת שראיתי מן קירבה כזאתי. לא יודעת איך. אני דפוקה, אני
סתם פוסטמה עם פנטזיות.
הוא אמר שיש לי עיניים יפות. הוא בטח לא באמת התכוון לזה, לא
נראה לי. חחח... עיניים יפות. מה הוא מנסה, לעבוד עלי? אני
בחיים לא אצליח לבטוח באנשים ומחמאות. אולי כדאי שאני אקבל את
המחמאה הזאת? אולי אני פשוט אהנה מהרגע המקסים הזה איתו?'

' זהו, היא התרחקה. אני חייב איכשהו לגרום לה להאמין שאני לא
סתם אומר לה?'

"אני באמת מתכוון לזה" הוא אמר. "הן מקסימות ומרתקות"
היא צחקקה ואמרה תודה.
"לא! אל תתחילי עם ה -  אי אמון שלך בי. את מכירה אותי, אני
אומר לך רק אמת. תמיד אמרתי לך. ואני באמת חושב שאת יפה - אההה
שהעיניים שלך יפות"

'נפלט לי.'

היא הסתכלה עליו, במבט בוחן ואז חייכה אליו.

'יש! הצלחתי' הוא חשב לעצמו.

"אתה חמוד" היא אמרה.

'איזה חמוד. הוא באמת התכוון לזה. הוא הסמיק כשהתבלבל.'

"רוצה ללכת לאיזשהי מסעדה? מסעדה שקטה, שנוכל לדבר?" הוא שאל.

'הלוואי והיא תגיד כן, הלוואי והיא תגיד כן. אני מרגיש מוזר
כאן לפני כל האנשים האלה, הכי כיף זה לדבר ככה בשקט כשאף אחד
לא מסתכל עלינו. אבל היא בטח תגיד לא כי היא לא תרצה לשבת לבד
עם בחור. אווף'.

"סבבה" היא אמרה וחייכה. "אני מכירה את המקום הכי טוב. זו
מסעדה שאף אחד כמעט לא בא אליה. מסעדה סינית. למעלה, ליד הברגר
קינג"

'הוא נראה מופתע. הוא בטח חשב שאני לא ארצה לשבת איתו לבד. אבל
יש לי תחושה שאני יכולה לבטוח בו. סיפרתי לו על כל הדברים שקרו
לי עם גברים, הוא יודע שאני פוחדת מהמין השני. אבל איכשהו איתו
אני מרגישה בטוחה. הוא שרירי כזה והוא גם מתנדב במשמר האזרחי.
הוא יגן עלי - האביר בסוס לבן שלי. אוי על מה את מדברת? הוא
בכלל יש לו מליארד כוסיות סובבות אותו! למה שהוא ירצה אותך?!'
היא חשבה לעצמה וחשבה שאולי היא טעתה.

' "יאללה!" אמרתי, ואז הלכנו למסעדה הסינית. אני מכיר אותה,
באמת אף אחד לא בא לאכול שם כמעט.
אני מכיר את הבעלים, הוא החבר הכי טוב של אבא שלי. אנחנו
יוצאים איתו כל קיץ לחופשה בחו"ל. באנו להתארח אצלו במשך שבוע
החופש. עוד מעט אנחנו נוסעים בחזרה הבייתה.
האמת? זו הבחירה הכי טובה שיכולה להיות למקום שקט בלי הרבה
אנשים ואני לא חייב להזמין שום דבר.'

'אוי, שכחתי שהוא מכיר את הבעלים. אווף, הוא בטח נעלב ולא מראה
את זה'

"אפשר ללכת למקום אחר" היא אמרה.
"לא לא, זה המקום הכי טוב שאפשר ללכת אליו. בעל הבית ירשה לנו
לשבת בלי להזמין כלום. סיפרתי לך שהוא החבר הכי טוב של אבא שלי
לא?"
"כן סיפרת"
היא חייכה אליו, והוא חייך בחזרה.

'איזה חיוך חמוד. אווף, למה אני אף פעם לא משיגה אנשים כמוהו?
אני מתה עליו!'

'איזה חיוך חמוד' הוא חשב לעצמו והסתכל עליה שוב מצד עינו. היא
לא הבחינה.
'נדמה לי שאני מתאהב בה. להההההה, מה פתאום? אבל בעצם, איך אני
יודע אם אני אוהב אותה או לא?'

הם נכנסו למסעדה. בעל הבית בדיוק היה שם. הוא שמח מאוד לראות
את אייל. הם דיברו קצת בסינית (בעל הבית לימד את אייל.)

"בחורה יפה הבאת הא?"
"כן, היא מאוד חמודה, זאת הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, דיברנו
בטלפון"
"כן? ואיך הגעת לטלפון שלה?"
"דרך האינטרנט"
"אההה, אינטרנט. ככה פוגשים בחורות בימינו. היא נראית נחמדה"
"כן, היא מאוד נחמדה. אנחנו דיברנו הרבה בטלפון"
"אני מקווה שתהנו. אתם רוצים לאכול?"
"את רוצה לאכול?" הוא שאל (עכשיו בעברית) את יעל.
"לא, תודה"
"עדיין לא, אולי אח"כ" הוא אמר לבעל הבית בסינית. "פשוט נשב
ונדבר פה, זה בסדר?"
"בטח!"

'אוי, שמעתי את המילה אינטרנט עוברת אצליהם בשיחה. בעל הבית,
שהיה עם הפנים לכיוון שלי כל הזמן חייך. מה הוא אמר לו? הוא
בטח אמר לו שהוא רוצה לעבוד עלי. אבל הוא לא בן - אדם כזה.
אווף! די עם המחשבות האלה!' יעל חשבה לעצמה.

אייל חזר אל יעל והם התיישבו בפינה מרוחקת.

"אז מה קורה? איך בביה"ס?" אייל שאל.
"אוי, חבל על הזמן. המורה שלי לגיאוגרפיה, היא כזאת נודניקית"
"היא עוד פעם אמרה לך לתלות מפות?"
"לא רק, היא גם נידבה אותי לעשות פרייקט ולהציג אותו לפני כל
הכיתה, אלוהים כמה שאני שונאת את המורה הזאת"
"לא נורא. תקבלי ציון טוב, זה חשוב"
"אני יודעת"

'שוב הסתכלתי עליו, והוא מסתכל עלי. אני מרגישה כאילו הוא האח
הגדול שלי, אבל לא בדיוק. אני מרגישה משיכה אליו. אבל לא אל
הפנים היפות שלו, אלא אל העיניים המושכות שלו. זה לא היופי
שמושך אותי. יש איזשהי חמימות שנמצאת בעיניים שלו.

"מה עם האחיינית שלך? כבר התחילה ללכת?" יעל שאלה וחייכה.
"כן... איזו מתוקה היא. אני מרגיש שאני צריך ככה להגן עליה,
כאילו אני האח הגדול שלה"
יעל חייכה. "היא בטח מתוקה לאללה"
"כן, היא נשמה. יש לי תמונה שלה, רוצה לראות?"
"בטח! אני מתה על תינוקות"

'הסתכלתי על התמונה שהוצאתי מהארנק. אולי זה עושה אותי רגשני
ורכרוכי אבל התינוקת הזאת היא פשוט התינוקת הכי מתוקה שראיתי
בחיים שלי, יש לה לחיים כאלה שמנות ושפתיים עבות ומתוקות.
הגשתי את התמונה ליעל. היא הושיטה את ידה לתמונה ונגעה בכף
ידי. היד שלה קרה כקרח ובכל זאת הרגשתי חמימות כשהיא נגעה בי'

"קר לך? הידיים שלך קפואות" הוא אמר.
"לא, לא זה בסדר. בשאר הגוף חם לי"

'כשלקחתי את התמונה נגעתי קצת בידו, היא הייתה חמימה כזאת. הוא
שאל אותי אם קר לי, היה לי קצת קר, אבל לא רציתי להראות חלשה
מידי כזאתי שצריכה עזרה. למרות שלא הייתי מתנגדת שהוא יחבק
אותי ויחמם אותי. וואו איזו תינוקת חמודה. זאת התינוקת הכי
חמודה שראיתי מימי'

'בשאר הגוף שלה חם לה היא אומרת. הסתכלתי על הגוף שלה - או
לפחות את מה שיכולתי לראות מעל השולחן. אווף איזה סוטה אני למה
אני מסתכל ככה. דווקא הגוף שלה לא רע'

"וואי! איזו מתוקה, איזה לחיים יש לה. והשפתיים. יווו, היא
כזאת ממי."
"אני רוצה שתפגשי אותה"
"אני אשמח" היא חייכה אליו.

'אני כל  כך שמח שימית מצאה חן בעיניה, אילו היא לא הייתה
מוצאת חן בעיניה לא הייתי יודע איך להרגיש. אולי אני סתם שם לב
לפרטים מיותרים, אבל זה מאוד מגניב שהיא אהבה את אותם הדברים
אצל ימיתוש. אההה... זה סתם שטויות כולם יגידו שלימיתוש יש
לחיים ושפתיים מתוקות.'

"מה עם אבא שלך, הוא מרגיש יותר טוב?"
"אני לא יודעת. הרופאים אומרים שהמצב שלו התייצב".

'אבא של יעל היה בפיצוץ במרכז העיר. מסכנה היא כל כך אוהבת
אותו - טוב ברור, הוא אבא שלה. אבל יש להם קשר מיוחד כזה. אמרו
לה שהוא במצב קריטי כשהביאו אותו לביה"ח. היא דיברה איתי שעות
ואפילו בכתה בטלפון, אבל הצלחתי לעודד אותה'

"אני בטוח שהכל יהיה בסדר. אם המצב התייצב אז זה רק אומר שהוא
משתפר"
"אני מקווה. תודה ששאלת, דרך אגב" היא אמרה והסתכלה למטה.

'אוי, למה הייתי חייב להזכיר לה את זה? עכשיו היא תהייה
עצובה'

"אל תהיי עצובה. אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר."
"אני יודעת" היא חייכה חיוך מזוייף.

'אני לא רוצה שהוא ירגיש רע בגלל שהוא הזכיר את זה. דווקא
מחמיא לי שהוא שואל לשלום המשפחה שלי. אבל פשוט כל פעם שאני
נזכרת בפנים שלו כשרק הבאתי אותו לביה"ח, אי אפשר היה לזהות
אותו. הייתי איתו בפיצוץ. הוא הבחין בערבי כשהוא נכנס לחנות.
אבא שלי עם האינסטינקטים של השוטר שלו הוא זרק אותי על הרצפה
וזרק את עצמו עלי. באמת לא נפגעתי, רק שריטה פה ושם - בזכותו.
בשבילי הוא קיבל את הפיצוץ. רצתי איתו לביה"ח. אמרו לי שהוא
הולך למות ושאין הרבה מה לעשות בשבילו. התפללתי לאלוהים שיחזיר
את האבא הנפלא שלי שיתן לו לחיות ולהצחיק אותי מחדש. הייתי
יושבת בבית ולילות שלמים הייתי בוכה. דיברתי גם עם אייל, הוא
כל כך דאג לשלומי ודאג להצחיק אותי ולעודד אותי. הוא באמת
משהו'

"טוב, בואי נאכל, אני מת מרעב. אני מזמין!"

'היא בטוח לא תסכים לזה'

"לא! אני משלמת על עצמי, ואני יכולה לשלם עליך אם אתה רוצה"
"טוב נתווכח על זה אחרי הארוחה" הוא אמר ובזה הסתיים הוויכוח.
הם הזמינו אוכל ואכלו.

"טעים לך?" הוא שאל.
"כן, מאוד. דווקא חשבתי שממש לא טעים פה. אני בדרך כלל לא
אוהבת אוכל סיני"
"שאני אקח אותך למקום שלא טעים בו? לא נראה לי"

והנה הגיע הרגע שבו יעל התחילה לחפש יתרונות וחסרונות בבן זוגה
לארוחה.

'הוא חתיך, הוא חכם, יש לו ציונים טובים, הוא חזק; הוא שרירי,
הוא חמוד, הוא נחמד, הוא נדיב, הוא רגיש, הוא מבין, הוא
מעודד... אוי איך זה שאין לו חסרונות? חייבים להיות בו
חסרונות' היא הסתכלה עליו. 'הוא אוכל מהר. אז מה? גם אני!
אווף! די, הוא פשוט מושלם! מהם הסיכויים שהוא חושב שאולי אנחנו
יכולים להיות ביחד? בטח אפס אולי מינוס עשר'

'מעניין על מה היא חושבת עכשיו. אויש, נשפך לי קטשופ על
החולצה. וזאת חולצה חדשה'

הוא התחיל לנגב את הכתם עם האצבע.

"לא! מה אתה עושה? זה בחיים לא יצא לך ככה.. סליחה?" היא קראה
לאחד שבדיוק עבר על פניהם. "אתה יכול להביא לנו סודה בבקשה?"
"כן, מיד!" הוא הלך והביא סודה.
"תטבול את הסודה בנייר ותנקה את זה בעדינות." היא אמרה.
אייל שפך טיפה סודה על הנייר והתחיל לנגב את הכתם.

'ניגבתי בכוונה בגסות כדי שהיא תנגב לי. רציתי להריח אותה,
להיות קצת קרוב אליה'

"לא ככה!" היא אמרה, לקחה את הנייר מהיד של אייל, התכופפה אליו
וניגבה את הכתם. "אתם הבנים" היא אמרה באנחה וחייכה.

'הסתכלתי לה על החזה שהיה מול עיני, אבל מיד הסטתי את מבטי, לא
היה לי נעים. היה לה ריח בושם מתוק.'

"הנה" היא אמרה והתיישבה בחזרה.
"וואו!" הוא אמר מופתע. "סודה הא?" הוא אמר וחייך.
"סודה!" היא חייכה בחזרה.

'הרגשתי קצת מוזר לחייך כל פעם שהוא מחייך. אבל לא יכולתי
לשלוט בזה. החיוך שלו דרש חיוך בחזרה. אני אוהבת לחייך, זה
כיף, במיוחד כשמחייכים בחזרה. אבל איתו, הרגשתי כאילו שאני לא
שולטת בשרירי הפנים שלי - החיוך עלה על פני בכוחות עצמו. נראה
לי שאני מתאהבת'

'איזה חיוך חמוד יש לה. יש לה גומות חן. נראה לי שאני מתאהב'

הם הסתכלו אחד על השני ולא אמרו כלום.
"אני מצטער להפריע, אבל אבא שלך התקשר לשאול אם אתה פה, הוא
צריך אותך" אחד המלצרים העיר אותם.
"למה הוא לא התקשר לפלאפון?" הוא אמר והוציא את הפלאפון מהתיק.
"אוי שכחתי להדליק אותו. אני מצטער אני כבר חוזר" אמר ליעל.
"מה אתה מצטער? בסך הכל טלפון - אבא שלך! לך תדבר איתו. אני לא
הולכת לשום מקום" היא חייכה."

"היי אבא"
"היי אייל. שמתי לב שאתה לא הדלקת את הפלאפון שלך. אתה בסדר?
אתה בקניון? עם החברה הזאתי שלך?"
"היא עוד לא חברה שלי" הוא אמר והסתכל על יעל מרחוק.
"טוב אני לא רוצה שתסתובב איתה יותר מידי, אני לא אוהב את
הבנות שאתה מסתובב איתן"
"אבא, היא לא כזאתי. היא אחת שאתה תאהב. היא יפה, היא מתלבשת
נורמלי, היא חכמה, היא מקבלת ציונים טובים היא ממש הבת שתיארת
לי עוד כשהייתי בן 13 ודיברת איתי על בנות. אבל היא לא חנונית
כמוך אבא"
אביו צחק.
"אני מקווה שמה שאתה אומר זה נכון. אני אשמח לפגוש אותה. אתה
רוצה שאני אאסוף אותך ואני אסיע אותה הבייתה? ונדבר באוטו?"
"סבבה, אתה יכול? לא עייף מידי מלשבת כל היום ולראות
טלויזיה?"
"הא, הא" אביו של אייל צחק בזיוף. "אני אבוא. באיזו שעה?"
"עוד שעה בערך, אנחנו אכלנו ואנחנו עוד נסתובב. אולי אני אקנה
לה גלידה. היא מאוד מתוקה אבא, נראה לי שאני מתאהב בה אפילו."
"אווו, אל תתאהב מהר מידי, זה לא בריא."
"אל תדאג אבא, אז אתה בא?"
"כן עוד שעה"
"תודה"
כשאייל הסתובב בכדי לשים את הטלפון למקום, ראה את בעל הבית
מחייך אליו.
"לא יכולתי שלא לשמוע. רוצה שאני אשים מוסיקה כזאתי, רומטינקה"
הוא עשה חיקוי צרפתי.
"לא, לא זה בסדר"

אייל בא אל יעל.
"נו, מה? איך הוא?" היא שאלה.
"הוא בסדר. הוא יאסוף אותנו ויסיע אותך הבייתה עוד שעה בערך,
זה בסדר?"
"אההה" היא הרהרה. "אני צריכה ללכת לביה"ח. אבל תודה על
ההצעה".
"אני מוכן ללכת איתך אם את רוצה. אני אבוא בשמחה"

'היא הסתכלה עלי. זאת לא הייתה הסתכלות של גועל או דחייה אלא
תקווה. נראה היה שהיא רוצה שאבוא איתה'

'מאוד רציתי שהוא יבוא איתי. שאמא שלי תכיר אותו. הוא ימצא חן
בעיניה - אני מקווה. אבל לא היה לי נעים'

"אבל אתה צריך ללכת הבייתה לא? אבא שלך בא לאסוף אותך"
"הוא יוכל להסיע אותנו לשם הוא יחכה למטה הוא יסתובב, נעים
עכשיו בחוץ. הוא יבין אל תדאגי. אני אשמח מאוד ללוות אותך."
"באמת?" היא שאלה בתקווה.
"בטח! הכל בשבילך!"

'יואו. אני לא מאמין שאמרתי את זה. נפלט לי יותר מידי. אני לא
רוצה להפגין יותר מידי רגשות. אבל אני ממש רוצה לבוא איתה'

'איזה ג'נטלמן. אני מקווה שהוא לא עושה את זה מתוך חובה'

'היא בטח חושבת שאני עושה את זה מתוך נימוס. אווף איתה. היא
כזאת - אווף אני מת עליה'

'נראה לי שהוא באמת רוצה לבוא איתי ולהיות איתי ברגעים הקשים
ולעזור לי. איזה חמוד. אני מתה עליו'

"טוב, עכשיו אני משלם" הוא אמר והוציא את ארנקו.
"לא! נשלם שנינו"
"לא! אני משלם, אני מכיר את בעל הבית אני לא אתן לו לקחת ממך
כסף!"
"רמאי!" היא אמרה וחייכה.
הוא קם. היא קמה מיד אחריו ותפסה מהר את ידיו שהחזיקו את
הארנק.

"לא נעים לי" היא אמרה אחרי שהייה קצרה במבטים.
"זה בסדר. את תקני לנו ארוחה בפעם אחרת טוב?"

הם הסתכלו אחד על השנייה עוד כמה רגעים. כשידיה של יעל עדיין
מחזיקות בידיו של אייל ואז הם הלכו לקופה ביחד.

"כמה זה?" אייל שאל.
"זה על חשבון הבית! חמוד" הקופאית אמרה וקרצה לו.
"ולמה זה?" הוא שאל באדישות.
"בעל הבית אמר" היא אמרה והזיזה את ראשה קצת הצידה כדי לסמן
שבעל הבית מאחורה. הם הסתכלו וראו אותו מחייך ומנפנף עם ידיו
המלאות בקמח מהמטבח, רחוק.
"לכו! לכו!" הוא צעק והם הלכו.
"רוצה לקנות גלידה?" אייל שאל.
"לא. בוא נצא החוצה, עכשיו כשהשמש שקעה בטח הרבה יותר נעים
בחוץ. נשב ונחכה לאבא שלך, נדבר" היא אמרה וחייכה.
"את צודקת, הרבה יותר נעים בחוץ."
הוא אמר והם יצאו. הם מצאו מקום לשבת בו וישבו.
אייל הסתכל על השמיים.
"חבל שאי אפשר לראות את הכוכבים בגלל האור פה"
כן, זה היה מאור רו-" היא עצרה.

'היא באה לאמר רומנטי, אני בטוח'

'איך יכולתי לפלוט ככה?!'

"זה היה מאוד נחמד אם יכולנו לראות את הכוכבים. הם מקסימים"
היא אמרה.
אייל חייך ויעל הסתכלה על השמיים, וניסתה להתחמק ממבטיו שלו.

'לא מקסימים כמוך. אווף איך בא לי להגיד לה את זה. איזו מקסימה
היא. אני מת עליה' אייל הסתכל עליה וחשב לעצמו.

'אוווף, הוא מסתכל עלי. הוא כזה חמוד. אני מתה עליו'

והם ישבו ככה בערך חצי שעה. לא אמרו כלום. התסכלו על השמיים,
אחד על השנייה, ועל האנשים שעברו.
פתאום אייל שם לב שיעל מכרבלת את ידייה בתוך עצמן.

"קר לך" הוא אמר.
"לא לא קר לי"
"לא שאלתי. אמרתי."
"זה בסדר"
"תני לי את הידיים שלך אני אחמם אותן" הוא אמר ולקח את ידיה.
הוא ליטף אותן בעדינות.
יעל הסתכלה על ידיו ואז עליו. לא היה לה ממש נוח לשבת ככה היא
הייתה צריכה להחזיק את ידיה באויר.

'אוי, לא נוח לה. כדאי לי להתקרב אליה? לחבק אותה אולי?'

'הלוואי והוא יחבק אותי'

אייל התקרב וחיבק את יעל, היא חיבקה אותו בחזרה. וככה הם ישבו
עד שאבא של אייל הגיע.

"קפאתם מקור שם בחוץ? מסכנים"
"לא ממש. התחממנו" אייל אמר, חייך והסתכל על יעל. "אבא, תיקח
אותנו לביה"ח הדסה, אבא של יעל מאושפז שם, אנחנו רוצים ללכת
לבקר אותו. תחכה לנו למטה קצת?"
"אין בעיה. נעים מאוד להכיר אותך יעל" אבא של אייל אמר והושיט
את ידו אחורה. יעל הושיטה את ידה שלה ולחצה את ידו.
"נעים מאוד להכיר גם אותך, אמממם... אבא של אייל" היא חייכה.
"קוראים לי אריק"
"נעים מאוד, אריק"
"מה קרה עם אבא שלך? הוא בסדר?"
"הוא היה בפיצוץ"
"אההה" אריק הבין שזה נושא רגיש.
"אז, ספרי על עצמך... איפה את לומדת?"
"אני לומדת בזיו"
"אההה כן? זה בי"ס טוב?"
"כן"
"שמעתי שאת מקבלת ציונים טובים"
יעל צחקקה, "אני משתדלת, משתדלת מאוד. אני רוצה שיהיה לי עתיד
קריירי טוב"
"יפה יפה. אז מה את עושה? מה אתה אוהבת לעשות?"

'רק שלא יגרום לה להרגיש שלא בנוח. זה היה כל כך נחמד איך
שהיינו מחובקים ככה'

'דווקא נחמד האריק הזה'

"אבא, מה אתה מתחקר אותה ככה?"

"זה בסדר אייל" יעל אמרה, חייכה ושמה את ידה בידו. "אני אוהבת
לטייל בארץ, לנגן לפעמים בפסנתר. למדתי פעם. אני אוהבת לצייר,
לשמוע מוסיקה, לבשל, לעבוד במחשב וכל מיני עוד"

"פשששת ילדה כישרונית מצאת לך איילוש"
יעל הסמיקה.
"אל תביך אותה אבא. היא ביישנית" אייל אמר והתחיל ללטף את ידה
של יעל.

כשהם הגיעו ויצאו מהמכונית, אריק אמר להם שהוא יחנה את
המכונית, יעשן סיגריה ויסתובב בחוץ ושיקחו את הזמן שלהם.

"תודה רבה אריק" יעל אמרה והיא ואייל הלכו מחזיקים ידיים לתוך
ביה"ח.

"היי אמא" יעל לחשה כשהגיעה לחדר של אבא שלה.
"היי מאמי, איך הראש? כואב?" אמא שלה באה וחיבקה אותה.
"לא. בסדר. איך אבא? מה איתו?"
"הוא עכשיו בניתוח מצאו לו עוד רסיסים בחזה ובגב. אוי אני לא
יודעת מאמי. הם אמרו שהוא יהיה בסדר." היא אמרה וסוף סוף שמה
לב אל אייל.
"אההה אמא, תכירי זה ידיד שלי אייל. זה שאני דיברתי איתו כל
הזמן בטלפון? נפגשנו היום בקניון"
"נעים מאוד" היא הושיטה ידה ואייל לחץ אותה.
"נעים מאוד"
"אני שרה"
"נעים מאוד שרה" הוא חייך.

'אלוהים. היא נראית זוועה. איזו מסכנה. בטח נשארה פה כל הלילה
ולא ישנה.'

"את נראית מאוד עייפה, אמא אולי תלכי הבייתה לישון? אני אשאר
פה"
"לא מותק, אני צריכה להיות פה במקרה והוא יתעורר. חוצמזה אני
לא רוצה שתשארי פה בכלל, ולבד"
"אמא! אם הוא עכשיו בניתוח הוא בטוח לא יתעורר עד הבוקר. זה
חופש, אני לא לומדת. וחוץ מזה יש פה אנשים, מה זאת אומרת אני
אשאר לבד?"
"אני אשאר איתה" אייל אמר. יעל ואימה הופתעו לשמע דבריו.
"לא, לא זה בסדר אני אשאר" יעל אמרה.
"אמא שלך צודקת, זה לא טוב להשאר לבד בלילה ועוד במקום כזה כמו
ביה"ח. אבל מצד שני יעלי צודקת שרה," הוא אמר.

'הוא קרא לי יעלי! אווו'

"את נראית מאוד עייפה וכדאי לך לשמור את הכוחות שלך למתי שבעלך
יתעורר, ואני משער כמו יעל שהוא לא יתעורר בקרוב כי הוא
בניתוח. אני בטוח שאם יהיה משהו יעלי תתקשר אלייך מייד."
יעל ואימה הסתכלו עליו ושתקו.
"אחלה גבר יש לך" שרה חייכה ויעל הסמיקה.
"אני יודעת" יעל אמרה.

'איזה מושלם' יעל חשבה לעצמה.

אייל ויעל ישבו על כיסאות במסדרון ליד חדרי הניתוחים אליהם
אסור היה להם להכנס.
אייל התקשר אל אביו וסיפר לו שהוא נשאר.
"איזה ילד טוב אתה נהיית, הא?" אביו אמר לו. "אין בעיה, תתקשר
אלי מתי שתרצה לחזור הבייתה ואני אבוא"
"תודה אבא" אייל אמר וניתק.

"אני מקווה שוא בסדר" אמרה יעל. אייל שם ידו האחת על כתיפיה
וחיבק אותה. עם ידו האחרת, החזיק את ידה.
"הכל יהיה בסדר, אל תדאגי". הם ישבו ככה כמה שעות ולבסוף
נרדמו.
לאחר כמה שעות שינה, אייל התעורר. כבר היה בוקר אבל היה עדיין
חשוך בחוץ. הוא הסתכל על יעל שהרכינה את ראשה על כתפו. הוא קם,
החזיק אותה בזהירות, שם את התיק שלו על הכיסא שלו והרכין את
ראשה עליו. הוא הלך לבדוק אם אביה של יעל חזר מהניתוח. הוא לא
ידע את השם שלו, או את שם המשפחה אבל מקודם כשפגשו את שרה, אמא
של יעל, הם נכנסו לחדר עם מיטה ריקה, הוא שיער שהוא אמור להיות
שם. הוא נכנס וראה איש עם צינורות שחודרים לאפו שוכב עם עיניים
סגורות.
הוא נכנס לבפנים וישב ליד המיטה שלו.

'אני מאחל לך שתבריא מהר ושתרגיש יותר טוב' הוא איחל לאיש
במחשבתו.

אייל שם לב לכרטיסי ברכה על השידה ליד מיטתו של האיש. הוא לקח
אחת...

'אבא, הצלת את חיי, אני מקווה שהתפילות שלי יוכלו להציל גם
אותך. תחזור אלינו, אנחנו צריכים אותך.
יעל'

'זה אבא של יעל.' אייל חשב לעצמו ושם את הברכה למקום.

"מי אתה?" הוא שמע קול חלש שואל. הוא הסתכל על הגבר השוכב.
עיניו היו פקוחות.
"אלוהים אדירים! אתה בסדר? אני ידיד של יעל הבת שלך היא יושנת
בחוץ"
"אההה. היא בסדר? היא פצועה?"
"לא, היא בסדר. תודות לך"
האיש נאנח וסובב את הראש שלו.
"אתה רוצה שאני אקרא לאחות או משהו? להביא לך לשתות, לאכול?"
"לא תודה, חמוד."
"אין בעיה. שמעתי מה קרה לך. אתה מאוד אמיץ. איך אתה מרגיש?"
"הראש כואב לי מוות וגם החזה. סיפרו לך מה היה לי?"
"שמעתי שהיו לך רסיסים בחזה ובגב"
"אההה. הערבים האלה. מה נעשה איתם הא?" הוא חייך.

'איך הוא יכול לחייך כשהוא אומר דבר כזה?!' אייל חשב לעצמו.

"אל תדאג, אני לא אוהב אותם. מי כן? אולי שריד" הוא חייך ואייל
חייך אליו בחזרה.
"אתה רוצה שאני אביא לך משכחי כאבים או משהו?"
"לא תודה אני אסתדר. אז מה, אתה לומד עם יעל בביה"ס?"
"לא, אני בכלל גר בת"א."
"אהה כן? אנחנו בדיוק עוברים לשם עוד מעט."
"באמת? יעל לא סיפרה לי"
"היא לא ממש רצתה בהתחלה כי היא לא אוהבת את ת"א אבל לפני איזה
חודש היא התחילה להתלהב מהעניין."
"באמת?" שאל אייל.
"כן. אתה זה שהיא דיברה איתו כל הזמן הטלפון ועשתה לי חובות
ענקיים?"
"אההה כן" אייל חייך בביישנות.
"אההה עכשיו אני מבין"
"מבין מה, אדוני?"
"למה היא כן רוצה לעבור לת"א"
אייל שוב חייך בביישנות.

'היא בטח לא סיפרה לי כי היא לא רצתה להפגש.' הוא חשב לעצמו.

"לאן אתם עוברים?" אייל שאל אחרי כמה דקות.
"לרמת אביב ג'" יקר שם, אבל יש שם בי"ס טוב ליעלוש ולאחותה."
"באמת? אני גר שם. לאיזה בי"ס אתם רוצים שהיא תלך?"
"לאליאנס"
"גם אני לומד שם."

'יש! ככה נפגש כל יום'

"כן? זה בי"ס טוב?"
"בי"ס מצויין!" אייל חייך.
"אני רואה שאתה שמח שהיא תלמד איתך שם"
"כן אני מאוד שמח."

'אני מוכן לקפוץ מרוב אושר. לא רציתי לאבד אותה ואת הקשר שלי
איתה בגלל המרחק' אייל חשב לעצמו.

"אז מתי אתם עוברים?"
"איזה יום היום?"
"היום יום חמישי"
"הייתי פה שבוע?!"
"כן"
"היינו אמורים לעבור היום בערב, לקחתי את יעלי למסעדה בעיר,
שהיא מאוד אוהבת בפעם האחרונה."
"יעל מאוד מודאגת, היא אמרה לאישתך שתלך הבייתה לישון והיא
נשארה פה"
"איזו מתוקה. אני מניח שהתנדבת להשאר איתה."
"רציתי להשאר איתה. זה לא טוב לשאר לבד במקום כזה"
"אתה בחור מאוד נחמד. תודה שנשארת עם יעלי שלי"
"אני אלך לקרוא לה"
"לא, לא, תן לה לישון"
"אני בטוח שהיא לא תרצה לישון כשהיא תשמע שאתה בסדר." אייל אמר
ויצא מן החדר.

'איזה בחור נחמד. סוף סוף מצאו את הבת הנפלאה שלי' אבא של יעל
חשב לעצמו וצפה באייל יוצא מן החדר.

"יעלוש" אייל לחש וליטף את שערה.
"מ...מה" היא אמרה בשקט. ואז, "מה? משהו לא בסדר עם אבא שלי?"
היא נתקפה חרדה.
"לא, לא! הוא בסדר הוא אפילו ער. הוא בחדר שלו לכי תדברי איתו.
אני אתקשר לאמא שלך ואגיד לה שתבוא"
יעל חיבקה את אייל ודמעות התחילו לזלוג על לחייה.
"אני רוצה שאתה תבוא איתי. תתקשר לאמא שלי אתה, אני לא יכולה.
אני אחכה איתך."

אייל התקשר לשרה וסיפר לה. הוא שמע צעקה והטלפון נותק.
הוא הלך עם יעל לחדר.

'או, אלוהים.' יעל חשבה לעצמה ונכנסה לאט לאט לחדר.

"יעלי?" אבא שלה לחש.
"אבא!!" היא צעקה ורצה אליו וחיבקה אותו.
"תזהרי על הצינורות, יעלי"
"כן אבא" היא הייתה כולה דמעות וחייכה. היא ליטפה את פניו.
"תודה לאל שאתה בסדר"
"מותק שלי" הוא אמר, קרב ראשה את שפתיו ונשק לה במצח.
הם היו ככה מחובקים למשך דקה או שתיים.
'איזו מסכנה. אולי עדיף שאני אשאיר אותם לבד' אייל חשב סימן
לאביה שהוא הולך להביא משהו לשתות ויצא מן החדר. הוא הלך והביא
שתי כוסות מים. ליעל ולאביה.

בינתיים יעל קמה מאביה, ניגבה דמעותיה וישבה על הכיסא ליד
המיטה.

'בטח הוא חושב שאני רכרוכית' היא חשבה לעצמה והסתכלה על
הכניסה. הוא לא היה שם. 'לאן הוא הלך? הוא השאיר אותי לבד?'

"אל תדאגי הוא לא עזב, הוא הלך להביא לנו משהו לשתות. הוא סימן
לי לפני שהוא יצא"
יעל הסתכלה על הרצפה. "את מחבבת אותו נכון?"
"נראה לי שאני אפילו מתאהבת בו, אבא. רק היום פגשתי אותו. בפעם
הראשונה. זה ההוא שדיברתי איתו בטלפון"
"אני יודע, הוא דיבר איתי לפני כמה דקות. איפה נפגשתם?"
"בקניון. הלכנו למסעדה ודיברנו. אכלנו קצת ואז אבא שלו אסף
אותנו ולקח אותנו לפה. אבא שלו נורא נחמד"
"אז.. אני רואה שהבת הקטנה שלי מת-" הוא עצר כשראה את אייל.

'הוא התחיל להגיד מה שאני חושב שהוא התחיל להגיד? היא מתאהבת
בי? הלוואי! כי אז אני אוכל להגיד לה שגם אני מתאהב בה. היא
כזאת יפה'

"היי," אייל אמר ונתן ליעל ולאביה את הכוסות.
"לא הבאת לעצמך לשתות?" יעל שאלה ושתתה מן הכוס שלה.
"לא זה בסדר."
"הנה," יעל אמרה ונתנה לו את הכוס שלה. היא השאירה חצי.
"לא זה בסדר תשתי את. את צריכה את זה."
"אני לא רוצה יותר, תשתה!"
"לא תשתי את!"
"אייל!" היא אמרה והסתכלה עליו במבט מסויים כזה שהיא הייתה
נותנת לכל מי שעיצבן אותה.
אייל חייך.
"אני אלך להביא עוד מים, אתם גם ככה צריכים להיות לבד ולדבר"
"לא, לא צריך. תשתה את זה או שאני אשים את זה על השידה. אני לא
רוצה יותר"

'איזה זוג יונים. הם מזכירים לי אותי ואת שרה כשרק נפגשנו. אבל
אנחנו היינו הרבה יותר מבוגרים מהם. אוי הנוער של ימינו'

"טוב. אם את מתעקשת" אייל חייך, לקח את הכוס ושתה. יעל חייכה
אליו בחזרה.
"נו, אז נפגשתם, אכלתם. נהנתם?"
יעל ואייל הסתכלו אחד על השני.
"כן" הם אמרו ביחד.
"אתם בטוחים שאתם לא רוצים להשאר לבד כי אני יכול לחכות בחוץ."
אייל אמר.
"זה בסדר" אביה של יעל אמר.
"דרך אגב, אבא, זה אייל, אייל זה אבא שלי, רוני"
"נעים מאוד רוני" אמר אייל.
"נעים מאוד גם לי אייל" רוני אמר והושיט את ידו. אייל לחץ
אותה.
פתאום נשמע צלצול הפלאפון של יעל.
"אני אלך להביא לך את התיק שלך, אל תקומי" אייל אמר ורץ
למסדרון.
"נו מה אתה חושב עליו, אבא?" שאלה יעל.
"הוא מקסים. זה לא נראה כאילו הוא עושה את עצמו או משהו"
"גם לי לא נראה." יעל חייכה.
"את באמת אהה... זה?" רוני אמר לה והרחיב את עיניו כאילו סימן
לה מילה שהוא לא רצה להגיד בקול.
אייל נכנס לחדר.
"כן" היא אמרה ולקחה את הפלאפון שלה.

"הלו. אמא? איפה את?"
"מאמי, אני למטה, איך אבא?"
"כבר הגעת?"
"נסעתי כמו טיל"
"הוא בסדר"
"יופי אני כבר באה"
יעל סגרה את הפלאפון שלה.
"אמא כבר באה. אנחנו נצא החוצה לפגוש אותה, טוב אבא?"
"טוב מתוקה"

יעל ואייל יצאו מן החדר.

'וואי תודה אלוהים שהחזרת לי את אבא שלי' יעל אמרה לעצמה.

"אני מאוד שמח שאבא שלך בסדר" אייל אמר. יעל הסתכלה עליו
וחיבקה אותו חזק חזק.

'מה אמרתי?' אייל חשב לעצמו וחייך.

'הוא כזה נחמד'

הם עמדו ככה כמה דקות עד ששרה, אמא של יעל הגיעה.

"הוא בחדר?" היא שאלה, מתנשפת.
"אמא, תרגעי!" יעל אמרה, הלכה אליה וחיבקה אותה. "הוא בחדר"
יעל לחשה ועזבה את אימה שרצה מיד לחדר.

יעל הסתובבה והסתכלה על אייל.

"תודה שהיית איתי פה. באמת הייתי צריכה אותך. היה נעים לישון
עליך" היא חייכה.
"אין בעד מה" הוא אמר ושניהם התקרבו אחד אל השנייה.
"בואי נצא החוצה וננשום קצת אויר צח, נראה לי שעכשיו מתחילה
הזריחה, אני מכיר מקום מאחורה שאפשר לראות ממנו את הכל. הם
הלכו לשם, ישבו חבוקים וצפו בזריחה.

"נראה לי שאני מתאהב בך, יעלי" אייל אמר לה.

'וואי!' היא חשבה לעצמה.

"נראה לי שגם אני מתאהבת בך איילי"

היא הסתכלה עליו וראתה שגם הוא מסתכל עליה.

'אנחנו כל כך קרובים. אני מת לנשק אותה'

'הוא ינשק אותי? אמא! בחיים לא התנשקתי עם בחור. הלוואי והוא
ינשק אותי. הלוואי הלוואי הלוואי!'

'אני מנשק אותה, זהו. יואו אני נישקתי עשרות בחורות כבר, למה
אני כל כך מפחד עכשיו?!'

'אולי אני אעשה את הצעד הראשון ואנשק אותו? ואם הוא לא רוצה
לנשק אותי? אם הוא נגעל מהחצ'קונים בפנים שלי?'

והם התנשקו