מדן נריה / שותפים לדם |
אימנתי אוזניי את זמזומן לקלוט.
כשראיתי יתושה הייתי נכון
להמית אותה חיש - כדי שאוכל קצת לישון.
ערב אחד מרובה ביתושות
עלו בראשי מחשבות מרעישות:
הן דמנו זהה בתום ליל עקיצות
אחים-בדם אנו כי דמן הוא שלי!
לו רק במקום להכריז על בואן בזמזום קולני
היו משמיעות פזמון חינני,
לחן עממי או שיר-ערש לפחות,
הייתי ממתין להן בזרועות פתוחות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|