סצנה 1:
זמן: ערב.
מיקום: מכונית נוסעת.

אישה בוכה, יורד גשם. המגבים עובדים במרץ. היא לא רואה רמזור
אחד ומפספסת אותו באדום. מימין מגיחה משאית הובלה, אך האישה
רואה אותה מאוחר מידי.

סצנה 2:
זמן: לילה.
מיקום: בית-חולים.

האישה שוכבת במיטה עם מכשירי הנשמה, אך היא בהכרה. נכנסת
אחות.
האחות: "שרה?"
שרה מפנה את מבטה אליה. דמעות עולות בעיניה.
האחות: "אני מצטערת. לא הצליחו להציל אותו."
שרה מפנה את מבטה הלאה, עוצמת את עיניה בבכי.
האחות לא יודעת כיצד לנחמה, היא פונה לצאת מהחדר.

סצנה 3:
זמן: שלושה חודשים לפני כן. ערב.
מיקום: בית-מרקחת.

שרה עומדת בקופה, מנסה להסביר לאישה עגלגלה משהו. נכנס בחור
צעיר לחנות. הוא נראה כבן 20. הוא נראה מבולבל, לבוש בפיזור.
שרה עוצרת את מבטה עליו, מתעלמת מהאישה.
האישה: "סליחה? סליחה?" שרה מפנה את מבטה אליה. "יופי. עכשיו
אולי את מוכנה להסביר לי איך זה ייתכן שאני צריכה מרשם רופא
בשביל לקנות משכך כאבים?"
שרה: "גבירתי, כבר עשרים דקות אני מנסה להסביר לך, שעד שלא
תשלמי את החוב שכבר צברת כאן את לא תוכלי לקנות אפילו טמפונים.
אני מצטערת, אבל אין שום-דבר שאת יכולה לעשות נגד זה." היא
מוסיפה במהרה כשהיא רואה את הגברת מתרתחת עוד יותר.
שרה: שרה רואה מישהו מאחורי האישה. "סליחה, גבירתי, אבל יש עוד
אנשים מאחורייך. את מוכנה לצאת בבקשה?"
האישה: "לא ולא! אני באתי לכאן בשביל משכך כאבים, ואני לא
יוצאת בלעדיו."
היא מתחילה להשליך סוכריות "מנטוס" על הרצפה, שרה נבהלת,
וקוראת לאבטחה. האישה נלקחת בצעקות אל מחוץ לחנות ע"י שני
שומרי הכניסה.
שרה: באכזבה. "הבא בתור!"
בחור: "כן, זה אני. דברים כאלה קורים לך בכל יום?" הוא שואל
בחיוך ביישני.
היא מרימה את מבטה אליו, מחייכת. זה הבחור מהכניסה.
שרה: "דווקא כן. היית מאמין על האנשים האלה?"
בחור: צוחק. "דווקא כן, ישראלים."
שרה: מהנהנת. "אז מה אתה רוצה?"
הוא מרים מנטוס מהרצפה. שרה מחייכת.
שרה: "זה הכל?"
בחור: "מה כבר אני יכול לקחת?"
שרה: "לא, פשוט אנשים בדרך-כלל באים לבית-מרקחת בשביל קצת יותר
מ-'מנטוס'." היא מצביעה על החבילה שבידו.
בחור: "כן, טוב. לא ממש באתי לכאן רק בשביל זה." הוא מושיט לה
את החבילה.
היא מסתכלת עליו בחשד, מעבירה את החבילה בקופה.
שרה: "אה, כן? אז..." היא מכחכחת, "למה עוד?"
בחור: מהסס. "מתי את מסיימת?"
שרה: "עוד 10 דקות."
היא נראית כאילו היא רוצה להגיד עוד משהו, אך מתחרטת.
בחור: "טוב, אז אולי את רוצה -"
שרה: קוטעת אותו. "תראה, אני נשואה." היא מראה לו טבעת על
אצבעה.
בחור: בשקט. "כן, אני יודע."
שרה: מופתעת קלות. "באמת? אז למה..." היא נראית מבולבלת.
בחור: "סתם בקטע ידידותי." הוא מושיט את ידו בביישנות, "אני
אוון."
שרה: צוחקת. "אמריקאי?"
אוון: מהנהן במבוכה. "מודה באשמה. אבל טכנית אני צברי לגמרי."
שרה: "איך זה?"
אוון: "תסכימי לי לקחת אותך לאנשהו, ואני אספר לך."
שרה לוקחת את ידה בחזרה.
אוון: "כבר אמרתי לך - בקטע ידידותי לגמרי!"
הוא מחייך, והיא מהנהנת.
שרה: "חכה לי."

סצנה 4:
מקום: הכניסה לבית-מרקחת.

שרה יוצאת, אוון מחייך אליה.
אוון: "לאן?"
שרה: צוחקת. "או, אז אני בוחרת?"
אוון: "כן."
שרה: "טוב, אז ל'כוכביה'. זה ממש כאן ממול." היא מוסיפה כשהיא
רואה את בלבולו של אוון. "לא שמעת על המקום הזה?"
אוון מניד בראשו.
שרה: "כן, נו. רק עובדי משמרת ערב בבית המרקחת ממול יודעים על
המקום הזה."
שניהם מחייכים זה לזו.

סצנה 5:
זמן: 5 דקות אחרי כן.
מקום: בית-קפה.

מלצר מחויט מגיש להם שני קפה.
מלצר: "לא תרצו עוד משהו?"
שרה מסתכלת על אוון ומנידה בראשה. המלצר עוזב אותם. בית-הקפה
ריק למחצה. כמה שיכורים יושבים ליד הבר.
אוון מסתכל על המלצר.
אוון: "אף פעם לא ראיתי מלצר בבר."
שרה: "אה, הנה הסוד. זה לא ממש בר. זה יותר בית-קפה עם אנשים
הגונים שמשתכרים מדי פעם. ויש כאן גם מלצריות, אבל עכשיו מוקדם
מידי."
אוון: "את רצינית?"
שרה מהנהנת.
שרה: "מה, עכשיו רק תשע בערב. כל הכיף מתחיל באחת-עשרה."
אוון: "איך את יודעת את זה?"
שרה: מניפה את ידה בביטול. "יום הולדת אחד נפל על משמרת ערב
שלי, אז כמה בנות שעובדות איתי החליטו לעשות לי מסיבה-מסיבה."
היא צוחקת.
אוון: "בת כמה את?"
שרה: צוחקת. "יש נשים שהיו סוטרות לך על זה."
אוון: לא בטוח. "כן, אבל את לא תעשי לי את זה."
שרה: "נכון. אני בת עשרים ושמונה. ואתה?"
אוון: צוחק לעצמו. "מוזר שגברים לא נעלבים משאלות כאלה. רק
נשים."
שרה: "אתה נראה לי קטן מכדי להיות גבר..."
אוון: מעמיד פני נעלב. "אני בן עשרים ושתיים."
שניהם צוחקים. המלצר מביא את הקפה.
שרה: "אז איך זה שאתה צבר?"
אוון: "מגיל שנה אני בארץ. זה טכנית צבר, לא?"
שרה: "אם אתה אומר... אני לא ממש מבינה בזה."
שניהם שותים.
שרה: "כבר ראיתי אותך פעם בבית-מרקחת, אבל אז לא היית כל-כך
נחמד."
אוון: מהסס. "כן, פשוט חשבתי שאת צריכה משהו שיעודד אותך."
שרה נראית מופתעת.
אוון: "זאת אומרת, אחרי מה שקרה עם האישה הזו."
שרה מהנהנת ושוקעת להרהור.
אוון: "קרה משהו?"
שרה: "לא, פשוט חשבתי על מה שאמרת."
אוון: "על האישה הזו?"
שרה: "לא." היא מרימה אליו את מבטה, "בקשר לעידוד הזה שאני
צריכה."
דממה לרגע.
אוון: "כן, חשבתי ככה."
שרה מרימה אליו את מבטה.
אוון: "באמת כבר ראית אותי בבית-מרקחת, ואני ראיתי אותך. לא
יודע למה, אבל פשוט סקרנת אותי."
דממה נוספת.
שרה: מובכת. "אני כבר צריכה ללכת. מלצר?"
היא קוראת למלצר.
אוון: "אבל למה?"
שרה: "תראה, אני לא יודעת מה הקטע שלך, אבל אני לא מעוניינת.
כבר אמרתי לך - אני נשואה."
אוון: "מה? שרה, תראי, לא התכוונתי לרמוז לכלום, א-אני רק
אמרתי שראיתי אותך כשבאתי לבית המרקחת, וסקרנת אותי!"
שרה: "על זה בדיוק אני מדברת, אוון. אנשים לא מסתקרנים סתם ככה
מאנשים אחרים. משהו, משהו בטוח עומד מאחורי זה."
אוון מתייאש מלהסביר. המלצר מגיע עם החשבון, שרה פונה להוציא
את ארנקה, אך אוון עוצר אותה.
אוון: "שרה, תתני לי לפחות לשלם, אבל אל תלכי עם רושם כל-כך
מוטעה, אני -"
שרה: קוטעת אותו. "זה בסדר, אבל אני-" היא עוצרת.
אוון: "מה?"
שרה: "אני צריכה ללכת."
היא יוצאת ומשאירה את אוון לבד עם המלצר.

סצנה 6:
זמן: צהריים.
מקום: מאחורי הקופה של בית המרקחת.

קופאית נכנסת מאחורי הקופה, ומושיטה לשרה פתק.
שרה: "איך האוכל?" היא פותחת את הפתק.
ילנה: "משתפר. בחור אחד מסר לי את הפתק הזה."
שרה: מסיימת לקרוא. "ילנה, הוא עדיין שם?"
ילנה: בחשדנות. "כן, למה? עכשיו את יוצאת?"
שרה: "כמובן, הרי גם לי יש זכות לצהריים, לא?"
ילנה מחייכת בקנאה. שרה יוצאת.

סצנה 7:
מקום: הכניסה לבית המרקחת.

כמה גברים עם תלבושת של מנקים עומדת בחוץ, הם מעשנים ומדברים
בקולניות. שרה מחפשת מישהו. היא הולכת לכיוון החנייה.
שרה: "אוון, מה אתה עושה פה?"
אוון: "סתם, מבקר ידידה שלי בזמן שהיא אוכלת צהריים."
שרה: "נאנחת. מה אתה רוצה?"
אוון: מבולבל. "מה, לא קראת את הפתק?"
שרה: "כן, נו, אבל לא הבנתי."
אוון: "תראי, שרה, אני מצטער אם אתמול איכשהו התבלבלת וחשבת
שאני מנסה להתחיל איתך, אבל -"
שרה: צינית. "אה, לא ניסית?"
אוון: בכעס. "שרה, תראי, אפשר להסתקרן מאנשים גם בלי לרצות
להשכיב אותם."
שרה: "אה, באמת? עדיין לא הכרתי אחד כזה."
אוון נאנח, שרה חשדנית.
שרה: לוחשת. "אתה הומו?"
אוון: צוחק בהיסוס. "לא, אני לא. תראי, אני לא הומו, ואני לא
מנסה להתחיל איתך. חשבתי פשוט ש..." הוא לא יודע איך להמשיך.
דממה.
שרה: בוחנת. "תראה, אני מצטערת שככה נבהלתי אתמול, פשוט היה
לפני איזה חודש מקרה לא נעים כשקופאית אחת נאנסה, ופשוט פחדתי,
ו... תראה, אני חייבת לך ארוחה, נכון?"
אוון: "למה שינית את דעתך?"
שרה: "תראה את עצמך. אתה נראה אבוד. זה די ברור שאתה לא מנסה
להתחיל איתי. אז אולי תספר לי את האמת?"
אוון: "איזו אמת?" קצת מהר מידי.
שרה: "את האמת, אוון." מסתכלת עליו בתוכחה. "היום, שעה שמונה,
'הכוכביה'. בסדר?"
אוון: מחייך בהקלה. "תודה שאת לא מסכימה לי לדבר כאן. זה ממש
לא המקום."
שרה: "טוב, אז אני עכשיו הולכת לאכול."
אוון לא מגיב, הוא נראה מהורהר. שרה מתחילה להתרחק, אוון פתאום
מתעורר.
אוון: "אז נתראה!" הוא מחייך לרגע, אך שוב שוקע בהרהור עמוק.

סצנה 8:
זמן: ערב.
מקום: "הכוכביה".

אוון יושב על כיסא בשולחן צדדי, שרה נכנסת, רואה אותו ומתיישבת
מולו. ראשו של אוון מונח על השולחן, הוא לא רואה אותה.
שרה: "אוון?"
אוון מרים את ראשו, עיניו אדומות.
אוון: "מה? אה, זו את."
הוא נראה מודאג, שרה מניחה את תיקה בצד.
שרה: "אוון, קרה משהו?"
אוון: מהסס. "לא, אני פשוט חושב מה להגיד לך."
שרה: "כמו שכבר סיכמנו, את האמת."
הוא מביט עליה כמתלבט.
שרה: מחייכת בתוכחה. "אוון, לא באתי עד לכאן בשביל לראות אותך
שותק. אתה חייב לי הסבר, זוכר?"
אוון: "כן, א-אבל זה מסובך."
שרה: "עד כמה מסובך זה יכול להיות? אתה סך-הכל צריך להגיד לי
למה סקרנתי אותך."
אוון: בהחלטיות. "טוב, תראי, זה לא שסקרנת אותי, פשוט, א-אני
לא יודע..." הוא מוותר.
שרה: "אוון. תנסה יותר חזק."
אוון: "תראי, אני צריך להסביר לך כמה דברים כדי שתביני. יש לך
זמן?"
שרה: מסתכלת על השעון. "אם תתחיל עכשיו, אז יש לי עוד שעה עד
שאני צריכה לחזור הביתה."
אוון: "בסדר."
דממה, אוון מחפש את המילים.
אוון: "הפסיכולוג הציע לי למצוא מישהו לדבר אתו. את מבינה,
ההורים שלי לקחו אותי אליו אחרי ש..." הוא נעצר, כאילו כואב
לו.
שרה: בשקט. "מה קרה?"
אוון: "אני בסדר."
שרה: "לא. מה קרה?"
אוון: מבין. "פשוט נמאס לי. לא היה לי עם מי לדבר."
שרה: "על מה, אוון?"
אוון: דמעות בעיניו, שרה מניחה את ידה על שלו. "פשוט היה לי רע
בחיים. סילקו אותי מהצבא כי הייתי חלש מידי, ההורים שלי לא
האמינו בי וחשבו שאני לא אצליח בחיים." הוא צוחק לרגע, "אם רק
היית רואה את הריבים שלנו."
שרה מרימה את ידה משלו, נשענת קדימה.
שרה: "אוון, איך ידעת?"
אוון: מושך בכתפיו. "חברה שלך סיפרה לי."
שרה: "מי?"
אוון: "הקופאית שהביאה לך היום את הפתק. היא אמרה לי פעם שהיא
אוהבת אותי ותעשה הכל בשבילי. ביקשתי ממנה שתספר לי הכל
עלייך."
שרה: בהלם. "אוון, אבל למה אני? יש כל-כך הרבה אנשים שמנסים
להתאבד."
אוון: "כן, אבל את היית באותו מצב כמוני." שרה מתרחקת, "אני
יודע מה קרה לך, ולי קרה בדיוק אותו דבר! פשוט ידעתי שאל אנשים
כמוך התכוון הפסיכולוג, מיד כשראיתי אותך."
שרה: "אבל אותי לא סילקו מהצבא. אני הלכתי לאוניברסיטה ללמוד.
היה לי עתיד. אנחנו לא כאלה דומים אחרי הכל."
אוון: מניד בראשו. "לא, שרה. גם אותך סילקו מהאוניברסיטה. גם
את הרגשת כאילו אין לך לאן ללכת. גם את כל החיים שלך לא היית
שייכת, ברחת ממסגרות. האשמת את עצמך, ממש כמוני, בכישלון שלך.
חשבת שהכל אבוד."
שרה: "בסדר, אוון, אבל אני קיבלתי עזרה. יצאתי מאיפה שהייתי.
התחתנתי, מצאתי עבודה, אני מאושרת!"
אוון: מסתכל עליה בתוכחה. "זה נשמע כאילו את מנסה לשכנע את
עצמך." בהחלטיות, "את לא מאושרת. את עייפה מהקיבוע, את רוצה
חידושים. את לא רוצה להיות תקועה באותו המקום במשך כל החיים,
כי את יודעת שאת יכולה להשיג יותר מזה."
שרה מרכינה את ראשה, אוון שם את ידו על שלה.
אוון: "את קיבלת עזרה, אני מנסה לקבל. אני סך-הכל רוצה להיות
ידיד שלך. לא יותר מזה. הרי יש לנו כל-כך הרבה במשותף, שרה."
שרה לוקחת את ידה ממנו.
אוון: "שרה, אם את לא רוצה להיות ידידה שלי, פשוט תגידי לי.
אני חשבתי שאת האדם שחיפשתי, אבל אני מבין שזה לא נכון."
הוא קם ללכת, אך שרה עוצרת בעדו.
שרה: "תראה, אני לא יודעת אם אני האדם הנכון. כל מה שאני יודעת
זה שאם אני יכולה לעזור, אז אני אעשה את זה. אני לא אהיה אשמה
בהרס של מישהו."
אוון מזדעף.
אוון: "תראי, אני לא צריך רחמים. אני רק צריך ידידה. כבר עברו
שנתיים, ואני די מחזיק מעמד." הוא מהסס.
שרה: "תראה, אתה לא צריך לעבוד עליי. אני מכירה את ההרגשה הזו.
אתה זקוק למישהו דחוף. מישהו שלא יהיה הורה או איזה פסיכולוג
מעצבן."
אוון: מהנהן. "נכון, אבל אני אבין אם תגידי לי שאת עסוקה מידי
בשבילי."
שרה צוחקת.
שרה: "כמה עסוקה יכולה להיות קופאית בבית-מרקחת?"
אוון מחייך בהסכמה.

סצנה 9:
זמן: אחרי חצות.
מקום: סלון הבית של שרה.

שרה נכנסת הביתה. בעלה יושב מול הטלוויזיה, ישן. שרה מביאה
שמיכה ומכסה אותו. היא מכבה את הטלוויזיה, עוזבת את החדר.

סצנה 10:
זמן: בוקר.
מקום: סלון הבית של שרה.

בעלה של שרה מתעורר. הוא מסתכל על השעון.
גיא: "שרה?"
שרה: "מה, גיא?"
גיא: "איפה את? למה לא הערת אותי כשחזרת?"
שרה נכנסת לחדר עם כוס בידה.
שרה: צוחקת. "כי היית כזה חמוד כשישנת."
גיא: בחשדנות. "מתי חזרת?"
שרה: "בחצות. אבל לפני שאתה שואל, אז יצאתי עם ילנה
ל-'כוכביה'."
גיא מסתכל עליה, בוחן. היא לא ממצמצת.
גיא: "אה. לא, לא התכוונתי לשאול. א-אני סומך עלייך. פשוט
דאגתי."
שרה: "ממ... נחמד. אל תדאג לי. אני יודעת להסתדר."
היא מתיישבת לידו.
שרה: "אז, איך ישנת, מתוקי?"
גיא: צוחק. "אוף איתך. אני הולך להתקלח."
הוא יוצא מהחדר, שרה שותה מהכוס.

סצנה 11:
זמן: ערב.
מקום: תא-טלפון.

שרה: "גיא, תראה, אני חייבת להישאר."
גיא: "נו, אבל, היא לא יכולה לעשות לך את זה."
שרה: "כן, נו אני יודעת, אבל תראה - אם אני אשאר ללילה, אז
ילנה הבטיחה לי שהיא תחליף אותי מחר כל היום."
גיא: "אז זה אומר שכל היום יהיה לעצמנו?"
שרה: "אחרי שאני אישן קצת, כמובן."
שניהם צוחקים.
גיא: "טוב, ממי, אז אני אשאר לבד הלילה, מה?"
שרה: "לא נורא, מותק. אתה תסתדר. זה לא כאילו אתה רוצה אותי
בשביל הבישולים, אה?"
גיא צוחק, שרה רואה את אוון בזווית העין, מחכה לה. שרה מאותתת
לו שיחכה לה.
גיא: "אם הייתי סומך על הבישולים שלך, אז מזמן כבר הייתי מת
מהרעלת מזון."
שרה צוחקת באילוץ.
שרה: "טוב, מותק, אז אני חייבת ללכת, טוב?"
גיא: "אין בעיה, אבל תזהירי אותה שפעם הבאה היא חייבת להתריע
לפחות שבועיים מראש!"
שרה: "אל תדאג, אני אמסור לה."
גיא: "ביוש."
היא מנתקת, ורצה לכיוונו של אוון. הם מתחילים ללכת.
אוון: "אני רואה שאת רגילה לשקר לו."
שרה: "כן, פשוט הוא תלותי מדי. לפעמים אני פשוט לא מסוגלת
להתמודד עם זה."
אוון: "נחמד."
שרה: "אז לאן נלך היום?"
אוון: "אה, היום תורי לבחור?" שרה מהנהנת. "תראי, אני לא כל-כך
מתמצא במקומות כאלה. אולי את תבחרי? מקום שקט עדיף."
שרה: "אין בעיה. נלך לבר של החבר של ילנה. זה בר כזה בסגנון
שנות השבעים, ככה שהכל שקט שם."
אוון: "אה, תראי, בר זה בסדר, אבל שנות השבעים?"
שרה: "הם היו דווקא סבבה!"
אוון: "אם את אומרת... לא שאת יודעת אבל."
שרה: צוחקת. "נכון, אבל ההורים שלי סיפרו לי."
אוון: בציניות. "אה, איך לא חשבתי על זה..."

סצנה 12:
זמן: צהריים.
מקום: בית המרקחת.

שרה מסובבת את הטבעת שעל אצבעה בהרהור. ילנה נכנסת.
ילנה: "תורך לאכול."
שרה: "טוב, תודה."
ילנה: "אז איך חיי הנישואים?"
שרה: "למה?
ילנה: "סתם, פשוט ראיתי אותך משחקת עם הטבעת."
שרה: "אה, סתם, חשבתי."
היא פונה לצאת.
ילנה: "שרה? אותו בחור מהפעם הקודמת מחכה לך."
שרה: מחייכת. "באמת? תודה."
ילנה: "שרה, קורה משהו?"
שרה: "לא."
היא פונה לצאת, ופתאום מסתובבת.
שרה: "ילנה, את אולי הקופאית שפעם אמרה לבחור הזה שהיא אוהבת
אותו?"
ילנה: מופתעת. "אה, מה? מה פתאום, אני יש לי חבר."
שרה: מהורהרת. "נכון. טוב, תודה."
היא יוצאת.

סצנה 13:
זמן: לילה.
מקום: סלון הבית של שרה.

שרה וגיא יושבים זה לצד זו, צופים בטלוויזיה בשלווה, לשרה יש
בירה ביד, גיא לוקח את זה ושותה, מחזיר את זה לידיה.
גיא: "את בטוחה?"
שרה: "כן. למה לנו?"
גיא: "אבל התזמון לא יכול להיות יותר טוב."
שרה: "מה בדיוק טוב בו?"
גיא: מסתכל עליה בהפתעה קלה. "מה זאת אומרת? יש לך עבודה, לי
יש עבודה מעולה, יש לנו בית עם חדר עודף במיקום טוב במרכז
העיר. אפשר לבקש יותר מזה?"
הוא שותה עוד קצת בירה.
שרה: "אבל איך נשיג זמן לתינוק בנוסף לכל הצרות שיש לנו?"
גיא: בביטול. "נשיג, נשיג. אנחנו תמיד משיגים את מה שאנחנו
רוצים," הוא מחזק את אחיזתו בה. "בגלל זה אנחנו כל-כך טובים
ביחד!"
הוא מנשק אותה במצח.
שרה: מהססת. "כן, אבל תינוק? זה, זה די גדול."
גיא: "כן."
שרה: "אז תינוק?"
גיא: "כן."
הוא מסיים את הבירה, קם ולוקח את ידה של שרה.
גיא: "קדימה, נתחיל."
שרה: מופתעת. "מה, עכשיו?"
גיא: מחייך. "אז מתי?"
הם יוצאים מהחדר ביחד.

סצנה 14:
זמן: צהריים.
מקום: החנייה שמול בית המרקחת.

שרה ואוון נשענים על מכונית. אוון מעשן, שרה נראית מתוחה.
אוון: "אז יש חדש?"
שרה: "כן, אתה מעשן."
אוון: מובך. "כן... בן דוד שלי דחף לי אחת שבוע שעבר ו..."
שרה: "כן, אני מבינה. אני כבר נגמלתי."
אוון: מחייך בביישנות. "איך הצלחת?"
שרה: מחייכת כממתיקה-סוד. "התמכרתי למשהו אחר."
אוון: מחייך. "אה, באמת? ואני מניח שאת לא רוצה לספר לי, ואני
אצטרך, כרגיל, להוציא את זה ממך."
שניהם צוחקים, אוון מועך את הסיגריה על הקרקע.
שרה: "אוון, קרה לך פעם שלא יכולת למנוע משהו?"
אוון: "בטח, שרה, שכחת?"
שרה: "לא, אני לא מתכוונת לזה, אלא ל..."
היא נעצרת, מחפשת את המילים.
שרה: "קרה שאמרו לך לעשות משהו, ולא הצלחת למנוע את זה בשום
דרך הגיונית?"
אוון: "האמת שלא."
שרה: "טוב, זה... זה די קורה לי עכשיו."
אוון: "מה, מי לוחץ עלייך?"
שרה: "לא ממש לוחץ נו... זה גיא."
אוון: "על מה הוא כבר יכול ללחוץ עלייך? שתחזרי הביתה יותר
מוקדם או משהו כזה?"
שרה: "לא..."
היא עוצרת, כאילו כועסת על עצמה.
שרה: "הוא רוצה שנביא ילד."
אוון: בהלם. "אה."
שרה: "ואני לא יודעת איך להסביר לו שאני לא מוכנה לזה עדיין."
אוון: "עדיין?"
שרה: מסתכלת עליו בחשש. "נו, ברור. הרי לא נוכל לדחות את זה
לנצח. אנחנו לא הופכים לצעירים יותר, אתה יודע?"
אוון: "משום מה כן."
שרה: "תראה, אני לא יודעת איך, אבל אני אמנע את זה."
אוון: פונה אליה. "שרה, תראי. אם את גם רוצה, תעשו את זה. הרי
זה לא כאילו את תבגדי בי אם תעשי דבר כזה. אנחנו לא בקשר רגשי
או משהו. זה בסדר."
הוא נראה לחוץ, הוא מוציא עוד סיגריה. שרה מסתכלת לצדדים,
מהססת, מוציאה לו את הסיגריה ומנשקת אותו. לאחר שנייה הם
מתנתקים.
שרה: מחייכת. "כבר שכחתי את הטעם של הסיגריה."
אוון: מבולבל. "למה עשית את זה?"
שרה: מתרחקת ממנו. "אני לא יודעת. א-אני מצטערת, אני לא
התכוונתי."
אוון: "לא, שרה, אל תלכי."
הוא מתקרב אליה.
אוון: "חיכיתי הרבה זמן לזה."
שרה: "אתה יודע שזה לא בסדר, נכון?"
אוון: מביט בעיניה. "אם לך לא אכפת, אז גם לי לא."
שרה מהססת לרגע, ואז היא מנשקת אותו. הם נסחפים לתוך הנשיקה.
אוון מתנתק ממנה לאחר שנייה.
אוון: "יש פה איזשהו מקום פרטי יותר?"
שרה: מחייכת. "בוא אחריי."
אוון: "רגע, לאן?"
שרה: "למחסן. עכשיו אין שם אף-אחד."
אוון מחייך ושניהם הולכים ברוגע אל מאחורי בית המרקחת.

סצנה 15:
זמן: בוקר.
מקום: בית המרקחת.

אוון נכנס, מלווה בשני אנשים מבוגרים, הוא מחפש מישהו מאחורי
הקופה. הם הולכים לחדר אחורי שיש עליו שלט 'מנהל'.
אימא: "טוב, הנה הגענו."
אבא: לאוון. "אתה בטוח שדווקא פה אתה רוצה לעבוד?"
אוון: מהנהן. "זה הכי קרוב לבית, לא?"
הם נכנסים, בפנים ממתין להם אדון גוץ חד-מבט שמסמן להם לשבת
מול שולחנו. אביו של אוון נשאר לעמוד.
מנהל: "אז אני מבין שאתם הוריו של אוון."
שניהם מהנהנים.
מנהל: "שלום לכם, אדון וגברת גריפד."
הוא לוחץ את ידי שניהם.
אימא: "אני מקווה שהוא יסתגל במהרה למקום."
מנהל: מניד בידו לאות ביטול. "זה פרט שולי. השאלה היא האם הוא
מתאים לנו. מה הוא יכול לעשות? במה הוא טוב?"
אימא: הוא רוצה להיות סופר."
מנהל: "כן, אבל בענייני החנות, גבירתי."
אדון גריפד מסמן לבנו לדבר.
אוון: מגמגם. "אני ל-לא ממש יודע מה אתם צ-צריכים."
מנהל: "אתה, אתה בחור טוב. אני רואה שאתה נותן לנו לנהל את
העניינים. בחור כלבבי."
הוא טופח על כתפו של אוון בגסות, אביו מחייך בשביעות רצון,
אימו עדיין מהססת.
אימא: "והוא יוכל להתקדם כאן בחנות?"
מנהל: "בית-מרקחת גברת גריפד, בבקשה ממך." היא מהנהנת. "כמובן
שכן! גם כאן יש לנו אפשרות של קידום בדרגות, כמו בכל בית-מרקחת
אחר בעיר."
הוא מחייך אל גברת גריפד שמחייכת בחזרה.
אבא: "אז במה הוא יעבוד בינתיים?"
מנהל: "חשבתי על נער שליחויות, אבל עכשיו שאני רואה אותו פנים
מול פנים, אני לא כל-כך בטוח..."
אדון גריפד לוחץ את כתף בנו.
אוון: במהרה. "א-אני יכול דווקא לסחוב דברים לאנשים, אם-אם לזה
אתה מתכוון."
אבא: "כן. אוון קשוח יותר משהוא נראה."
מר וגברת גריפד מחליפים ביניהם מבטים.
מנהל: "בסדר. ניקח אותו לשבוע ניסיון, אבל אם יהיו צרות, אתם
תישאו באחריות."
אבא: "אין בעיה. כמו שאני רואה את זה, לא אמורות להיות
בעיות."
אוון מחייך לאביו ומהנהן.

סצנה 16:
זמן: צהריים.
מקום: מחסן בית המרקחת.

אוון קם מהרצפה, מתחיל להתלבש.
שרה: על הרצפה עם תחתונים וחזייה בלבד. "מה, כבר?"
אוון: "כן, ההפסקה תכף נגמרת."
שרה: "איך הספר מתקדם?"
אוון: מחייך. "בסדר, בלי משהו מיוחד."
שרה: "אני שמחה שמצאת כאן עבודה."
אוון: "כן, זה פחות זמן הליכה מהבית למחסן."
שניהם צוחקים. שרה קמה ומתחילה להתלבש גם כן.
אוון: "שרה, תראי, חשבתי על זה הרבה, עליי ועלייך, ואני חושב
ש-"
שרה: קוטעת אותו. "די אוון, אמרתי לך שעכשיו זה לא הזמן,
נכון?"
אוון: "אבל שרה, למה? כבר כמעט חודש אנחנו ביחד, ואני חושב
שהגיע הזמן להמשיך לשלב הבא."
שרה: "אוון, אתה נשמע כמו בחורה."
הוא מחייך ומחבק אותה.
אוון: "כן, אבל את אוהבת את זה, נכון?"
שרה: "הייתי אוהבת את זה יותר אם לא היית מנדנד לי בקשר לזה."
אוון: "אבל עדיין לא הבנתי למה את לא רוצה לעזוב את בעלך."
שרה: "כי עכשיו זה פשוט לא הזמן הכי טוב, אוון."
אוון: "אז מתי כן יהיה זמן טוב?"
שרה: נאנחת. "אני לא יודעת."
שניהם כבר לבושים.
שרה: "הוא תולה בי כל-כך הרבה תקוות עכשיו, אני לא יכולה לעשות
לו את זה. במיוחד לא אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי."
אוון: מביט בה ברצינות. "אבל את לא יכולה כל החיים להודות לו
על משהו שהוא עשה לפני שבע שנים."
שרה: "אני יודעת, אבל עכשיו אני לא יכולה. עכשיו זה רגע קריטי
בחיים שלו, הוא - הוא חושב שהוא עקר."
אוון מביט בה בהלם.
אוון: "למה?"
שרה: "נו, אמרתי לך, כי - כי אני לא נכנסת להריון."
אוון: "את לוקחת גלולות או משהו כזה?"
שרה: מחייכת. "אוון, אתה רציני? מאז שניסיתי להתאבד לא התקרבתי
לשום תרופה."
אוון: מגחך. "את עובדת בבית-מרקחת."
שרה: "נו, אתה יודע למה אני מתכוונת."
אוון: "אז מתי הוא ייבדק?"
שרה: "מחרתיים."
דממה.
שרה: "ביום שלישי."
אוון: "כן, אני יודע."
הוא יוצא מהחדר, כועס.

סצנה 17:
זמן: בוקר.
מקום: מרפאה, חדר ההמתנה.

שרה יושבת וקוראת מגזין, מחכה ומנידה ברגלה. גיא מגיע מכיוון
הקבלה. שרה נעמדת.
שרה: "נו?"
גיא: "מה נו? השתנתי, ועכשיו אנחנו צריכים לחכות לתוצאות."
שרה: "מתי הם יגיעו?"
גיא: "עוד שבועיים."
שרה מנסה לחייך אליו.
גיא: "רוצה בינתיים שנמשיך לעבוד על...?"
הוא מתקרב אליה.
שרה: מרחיקה אותו. "גיא, אני צריכה לעבוד."
גיא: "אז תבקשי מילנה שתחליף אותך."
שרה: "אני לא יכולה, היא בחופשה."
גיא: "איפה? עכשיו אמצע החורף!"
שרה: "באלפים."
גיא נראה מהורהר.
גיא: "איך זה שלך אין כסף לאלפים?"
שרה: "היא ותיקה יותר ממני. אולי נלך?"
הם מתחילים ללכת.
גיא: "כן, אבל את יותר מוכשרת."
שרה מגחכת.
גיא: "לא, באמת! את זו שלמדה באוניברסיטה פעם!"
שרה: "גיא, אפשר לא לדבר על זה?"
גיא: "אין בעיה, אבל אני פשוט לא מבין אותך..."
שרה: לעצמה. "כן, גם אני."
גיא מסתכל עליה במבט שואל.
שרה: מגחכת. "בדיחה, גיא."
גיא: "זו פעם ראשונה שלא שמתי לב..."

סצנה 18:
זמן: בוקר.
מקום: מחסן בית המרקחת.

אוון ושרה יושבים ומדברים.
שרה: "וזהו, הוא עדיין מתעקש על הנושא הזה משום מה."
אוון: "מן הסתם, שרה, את לא עשית שום דבר כדי שירחיק אותו
מזה."
שרה: "גיא, חשבתי שכבר עברנו את זה."
דממה.
אוון: "אני מתחיל לאבד את עצמי."
שרה: "על מה אתה מדבר?"
אוון: "פעם חשבתי שאדישות יכולה לפתור את הכל, אבל אני כבר לא
יכול להישאר אדיש כלפייך, שרה."
שרה: "אתה אף-פעם לא היית אדיש כלפי."
אוון: "אבל ניסיתי. אולי לא שמת לב, אבל על הפעם הראשונה
שיצאנו אמרתי לך שאני יודע שאת נשואה, ששמתי לב שאת זקוקה
לעידוד, ואת לא שאלת איך זה."
שרה: "רגע, אתה אומר שעקבת אחריי?"
אוון: "רק בגלל הסקרנות, שרה. אני לא איזה סוטה, את יודעת."
שרה מחייכת.
אוון: "אהבתי לצפות בך, אבל חיכיתי לרגע המתאים."
שרה: חושדת. "רגע, אז גם את זה תכננת? את מה שקורה בינינו?"
אוון: מחייך. "לא, שרה. אני חיפשתי אותך בשביל הידידות. ילנה
פעם אחת פלטה משהו עלייך על עד כמה את מתוסבכת. כששאלתי אותה
למה היא חושבת ככה, היא סיפרה לי על זה שניסית להתאבד פעם. אז
חשבתי שאולי תוכלי לעזור לי, אז התחלתי-"
שרה: קמה, קוטעת אותו. "אז זאת כן הייתה היא. הסתומה שיקרה
לי."
אוון: "איך זה?"
שרה: "שאלתי אותה אם היא זו שאמרה לך שהיא אוהבת אותך. זו
הייתה היא, נכון?"
אוון: "כן, אבל מה הבעיה?"
שרה: "אולי היא חושדת במשהו! אחרת למה שהיא תשקר לי?"
דממה.
אוון: "טוב, אבל עכשיו היא בחו"ל, לא?"
שרה: מתיישבת. "נכון. זה הדבר היחידי שמרגיע אותי."
אוון: "אותי לא כל-כך."
שרה: "למה?"
אוון: מביט בה. "את יודעת למה."
שרה: "אה. אבל חשבתי שעברנו גם על זה, לא?"
אוון: בייאוש. "כן, כן. עברנו על הכל."
הוא קם ויוצא. שרה יוצאת אחריו.

סצנה 19:
זמן: צהריים.
מקום: בית המרקחת מבפנים.

שרה נכנסת מהר לעמדתה מאחורי הקופה. שניה אחריה אוון נכנס גם
כן, שולח לה מבט חטוף, בהול, ומסתכל סביבו. הוא הולך אל מאחורי
המדפים. ילנה נכנסת עם כמה שקיות.
שרה: "ילנה!"
ילנה: "נכון, זו אני. אז איך היה בלעדי?"
שרה: לעצמה. "בטוח." ואז אל ילנה, "אז מה את עושה פה?"
ילנה: "החלטתי לקצר את החופשה. יותר מידי שלג."
שרה: "עכשיו זו פעם ראשונה בשבילי."
ילנה: מניחה את השקיות על הדלפק. "למה?"
שרה: מנידה בראשה. "כלום. אה, ילנה את לא יכולה לשים את זה
כאן, עוד מעט יגיע איזה לקוח, ואני-"
ילנה: קוטעת אותה. "אבל זה הכל בשבילך, חמודה!"
שרה: "אה, באמת?"
ילנה מהנהנת. שרה משפשפת את בטנה.
ילנה: "קרה משהו?"
שרה: "סתם, יש לי בחילה משום מה."
ילנה: צוחקת. "זה לא בגללי, נכון?"
שרה: "מה פתאום." היא לוקחת שקית אחת. "וואו, לא היית צריכה."
ילנה: "ברור שכן. את הרי החברה הכי טובה שלי, לא?"
היא מחבקת אותה. מזווית עינה שרה רואה את אוון שמסתכל עליהן
מאחורי המדפים.

סצנה 20:
זמן: ערב.
מקום: פתח בית המרקחת.

אוון ושרה עומדים זה מול זו, אוון מעשן בעצבנות.
אוון: "אז מה תעשי בנוגע לזה?"
שרה: "אני לא יודעת. אין לי מושג אם היא יודעת, או חושדת רק,
או משהו אחר. אני - אני לא יודעת."
אוון: "את יודעת שאת יכולה לסיים עם הכל אם רק תגלי את האמת
לבעלך."
שרה: צועקת. "אתה לא יודע איך הוא יקבל את זה! הוא יהיה שבור!
ובמיוחד עכשיו. אני לא יכולה לעשות לו את זה!"
אוון: "בסדר, שרה, אבל את לא צריכה לצעוק עליי. אני רק רוצה
שנהיה ביחד בלי לפחד שמישהו אולי יתפוס אותנו."
שרה: "אוון, אני יודעת, אבל אני פשוט לא יכולה לעשות את זה
לגיא. הוא לא יעמוד בזה. אני לא רוצה להרוס לו את החיים."
אוון: "אז נברח, שרה! זה הפתרון היחידי!"
שרה: "ולהשאיר את גיא נשוי? אני לא יכולה לעשות לו את זה."
דממה. אוון מכבה את הסיגריה.
אוון: "אז כל הזמן הזה שיקרת לי? אף-פעם לא התכוונת לעזוב
אותו."
שרה: "לא, אוון, אתה יודע-"
אוון: "לא, אני לא יודע. מה הייתי בשבילך? איזה בילוי? מישהו
להעביר אתו את הפסקות הצהריים? מה?"
שרה סוטרת לו.
אוון: "לא היית צריכה לעשות את זה."
שרה: "אני יודעת, אבל הייתי חייבת."
דמעות עולות בעיניה. הוא מחבק אותה.
אוון: "אני מצטער, שרה. פשו - פשוט קשה לי מאוד להבין אותך, את
יודעת? אף-פעם לא הייתי במקום שבו את נמצאת."
שרה: צוחקת לעצמה. "אז תנסה." היא מסתכלת בו. "אתה יודע שאני
אעזוב את בעלי, נכון?"
אוון: "אני סומך עלייך."
שרה: "אבל הבעיה היא שאין לי כלום בלעדיו. אין לי בית, אני לי
משפחה שתקבל אותי, אין לי עבודה רווחית. ויש גם את כל עניין
התינוק. עם זה אני באמת לא יודעת מה נעשה."
אוון: "שרה, את יכולה לסמוך עליי. אני אדאג לנו לפרנסה. ברגע
שאני אמכור סיפור אחד, או שניים נוכל ללכת מכאן."
שרה: "אבל כמה זמן נחיה מהכסף הזה? איפה נגור מהכסף הזה?"
אוון: בחוסר אונים. "אז אני אמצא עבודה שרה. את סומכת עליי?"
שרה: "כמובן שכן, אוון. אתה יודע שכן."
אוון: "אז את תעזבי את בעלך?"
שרה: "ובעניין הגירושים?"
אוון: "את זה תוכלו להסדיר אחר-כך. בימים שלנו אפשר לעשות הכל,
שרה. אפילו גירושי-טלפון."
שרה צוחקת, אוון מחבק אותה.
אוון: "אז ממחר אני אתחיל לחפש עבודה אחרת."
שרה: "אתה לא חייב להתחיל ממחר, אוון."
אוון: "כן, אבל אני רוצה להיות אתך כמה שיותר מהר."
הם מתנשקים.

סצנה 21:
זמן: לילה.
מקום: "הכוכביה".

שרה ואוון יושבים בשולחן צדדי עם שני כוסות קפה.
אוון: "את לא יודעת איך זה קשה."
שרה: מחייכת. "גם אני הייתי פעם בסיפור הזה."
אוון: "כן, אבל אותי לא רוצים לקבל בגלל שאני צעיר מדי, וגם כי
אין לי השכלה גבוהה."
שרה: "אני יודעת איך זה קשה, אוון, אבל תמשיך לחפש."
אוון: "וגם יש לי בעיות עכשיו עם הסיפורים שלי."
שרה: "מה, איזה בעיות?"
אוון: "כבר שבוע אני מסתובב בבתי הוצאה לאור, וחלק אומרים לי
שהם לא טובים, אחרים אומרים לי שהם לא-חינוכיים ואחרים אומרים
שהם לא מובנים, ושהם זקוקים לשכתוב."
שרה: "בעיות של סופר."
אוון: "כן, אבל בעיות רציניות. אני סמכתי על הסיפורים שלי,
ועכשיו נשאר לי רק לסמוך על מדור הדרושים."
שרה: "שוב, אוון, תמשיך לנסות. בטוח יש מישהו שייתן לך הזמנות,
לא?"
אוון: "אבל אני מתחיל להתייאש."
שרה: "אל תתייאש. תראה, אני יודעת מה ישמח אותך."
אוון: במבט שואל. "מה?"
שרה: "סיבוב לילי בבית-מרקחת!"
אוון: "אוי, לא!"
שרה תופסת בידו, מתחילה להקים אותו.
שרה: "אוי, כן!"

סצנה 22:
זמן: לילה.
מקום: פנים בית המרקחת.

שרה ואוון נכנסים, צוחקים. ילנה בקופה מסתכלת עליהם בחשדנות,
שרה מרצינה פתאום.
שרה: "שלום-שלום! אז היום זה תורך?"
ילנה מחייכת ומהנהנת.
אוון: "הי, ילנה."
ילנה מרימה את ידה לאות שלום.
אוון: "אנחנו רק באנו לראות אם..."
שרה: מחייכת. "לראות מי המסכנים שבאים לבית המרקחת באמצע
הלילה."
ילנה: קצת נעלבת. "עדיין לא האמצע, את יודעת?"
שרה מהנהנת.
ילנה: "אז? מה אתם עושים ביחד?"
שרה: מהר. "סתם. נפגשנו ב'כוכביה', וחשבנו שזה יהיה מהנה לבוא
לכאן עכשיו..."
אוון מסתכל לרגע על הקופה, ואז על ילנה שמביטה בו, ומחייך אליה
בבהילות. נשמעת קריאה ברמקול:

ילנה למשרד המנהל, בבקשה.

ילנה: "שרה, את יכולה שניה לשמור לי על הקופה?"
שרה: בחיוך. "בטח."
ילנה הולכת אל מאחורי המדפים.
שרה: מסתובבת לאוון. "אנחנו חייבים לעקוב אחרי המשמרות של
ילנה!"
אוון: "כן..."
שרה: "הייתי בטוחה שנתפסנו."
שרה הולכת אל מאחורי הקופה, אישה זקנה מתקרבת. שרה מעבירה את
המצרכים בקופה, מסמנת משהו במחשב והקופה נפתחת. אוון עוקב אחרי
כל זה.
לקוחה: "תודה רבה!"
שרה מחייכת אליה. אחרי שהאישה יוצאת, אוון מתקרב לשרה.
אוון: "שרה, אז איך הקופה הזאת פועלת?"
שרה: בהפתעה קלה. "למה?"
אוון: מהסס לרגע. "אולי גם אני אהיה קופאי פעם."
שרה מחייכת אליו.
שרה: "תראה, הקופה לא נפתחת אלא אם כן מעבירים משהו במכשיר
הזה." היא מצביעה עליו. "משהו עם תווית. אז צריך ללחוץ 'אנטר'
והקופה נפתחת."
אוון עוקב אחרי דבריה, מכווץ את גבותיו.
שרה: "מה קרה?"
אוון: "אז זה בעצם ממש קל להוציא כסף מהקופה! כל מה שצריך
לעשות זה להעביר משהו בקופה, היא נפתחת ואפשר להוציא כמה כסף
שרוצים!"
שרה: "וזה מכעיס אותך?"
אוון: "לא, לא!"
שרה: "אז למה אתה ככה?"
אוון: "אני לא יודע. פשוט חשבתי שלעבוד בתור קופאי זה יותר
קשה..."
שרה: "אל תדאג, כשתהפוך גם אתה לקופאי, יתנו לך העלאה. בזה אני
בטוחה."
היא מחייכת אליו.
ילנה חוזרת, זועפת.
ילנה: "האידיוט הזה חשב שיש אי-רגולריות בהכנסות של החודש! איך
הוא מעז?"
שרה: "נכון, ילנה."
ילנה: "והוא ככה שואל אותי 'למה יש אי-רגולריות החודש?' ואני
שואלת אותו 'במה?' ואז הוא אומר לי 'את יודעת טוב מאוד במה!'
ואז אני מתחילה להגיד-"
שרה: קוטעת אותה. "ילנה, אני צריכה לחזור הביתה."
ילנה: נעלבת. "טוב, אז אני אמשיך לדבר פה לעצמי, אין בעיה!"
שרה ואוון מתחילים ללכת, ילנה עדיין ממלמלת בזעף. אוון מעיף
מבט לאחור.

סצנה 23:
זמן: צהריים.
מקום: מאחורי הקופה.

אין אף-אחד בקרבת מקום, אוון יוצא מאחורי מדף, מביט לצדדים
ומתחיל ללכת לכיוון הקופה. כשהוא מגיע, הוא מוציא משהו מכיסו,
מעביר אותו, לוחץ 'אנטר' במחשב, מחכה.
אוון: "נו... תיפתח כבר!"
הוא מסתכל לצדדים, מעביר את המוצר שוב בקופה, מסתכל על התווית,
לוחץ 'אנטר', מחכה. הוא דופק על המקלדת, מושך בקופה, שם לב
לחור המפתח.
אוון: "חרא!"
הוא יוצא מאחורי הקופה, משליך את המוצר ויוצא החוצה, לחנייה.

סצנה 24:
זמן: צהרים.
מקום החניה מול בית המרקחת.

שרה יושבת שם עם ילנה ועם עוד קופאית על מכסה המנוע של אוטו
כחול, אוכלת.
ילנה: "אז את עדיין לא יודעת למה זה?"
שרה: "אין לי מושג. כבר יותר משבוע כואב לי."
קופאית: יכול להיות שאת חולה.
שרה: לעצמה. "אני מקווה."
ילנה: "מה?"
שרה: "א-אני מקווה שלא. מי יחליף אותי בקופה?"
ילנה: בהפתעה קלה. "את יודעת שאת יכולה לסמוך עלינו."
שרה: מחייכת. "כן."
היא רואה את אוון מתקרב, מסמן לה לבוא. היא קמה.
שרה: "אני הולכת לשירותים."
ילנה: "שוב?"
שרה מהנהנת ומתחילה ללכת. ילנה עוקבת אחריה בחשדנות. אוון
מתחבא מאחורי עץ, שרה מגיעה אליו.
אוון: בכעס. "למה לא אמרת לי שיש לקופה מפתח?"
שרה: בהפתעה. "מה?"
אוון: "יש מפתח לקופה, נכון?"
שרה מהנהנת.
אוון: "למה לא אמרת לי שצריך מפתח כדי לפתוח אותה?"
שרה: "אוון, אנחנו תמיד נועלות עם מפתח בהפסקת הצהרים, חשבתי
שאתה יודע."
אוון: נרגע. "לא ידעתי."
שרה: בחשדנות. "למה אתה שואל?"
אוון: "סתם, כי ראיתי את החור של המפתח ולא הבנתי למה זה שם."
שרה: "מה עשית ליד הקופה?"
אוון: מהסס. "רציתי להיות מוכן לפגישה שלי עם המנהל."
שרה: מחייכת. "אל תהיה כל-כך לחוץ. אם אתה רוצה, אז תדחה את
זה. אני בטוחה שהוא לא יתנגד."
אוון מהנהן.
שרה: "טוב, אז אני חוזרת לקופאיות."
אוון מסתובב בחזרה לחנות. שרה מסתכלת עליו ואז על הקופאיות.
היא הולכת אליהן.

סצנה 25:
זמן: ערב.
מקום: הסלון של שרה.

מישהו דופק על הדלת. שרה יושבת מול הטלוויזיה.
שרה: "מי זה?"
אוון: "זה אני."
שרה ממהרת לדלת, פותחת אותה.
שרה: "מה לעזאזל אתה עושה פה? אתה יודע שאת-"
אוון: קוטע אותה. "איפה בעלך?"
שרה: "גיא במקלחת, אבל אם הוא ישמע, אז הוא ייצא-"
אוון: "זה דחוף."
אוון מנסה להיכנס, אבל שרה עוצרת אותו.
שרה: "חכה רגע."
היא לוקחת דף ועט ורושמת עליו משהו.
שרה: "בוא."
הם יוצאים.

סצנה 26:
זמן: ערב.
מקום: כניסה לבניין של שרה.

אוון ושרה יוצאים, שרה עם נעלי בית.
שרה: "מהר."
אוון: בהתלהבות. "עשיתי את זה. סוף-סוף עשיתי את זה! אנחנו
חופשיים, אנחנו יכולים לברוח!"
שרה: מבוהלת. "אוון, מה עשית?"
אוון: מהר. "השגתי את הכסף! לקחתי קצת מההורים שלי ואת השאר
מהקופה, וביחד זה בערך איזה אלפיים או משהו, ועכשיו אנחנו
יכולים ללכת-"
שרה: כועסת, מסתכלת מאחוריה. "אוון, כנס לאוטו."
הם נכנסים לאוטו. שרה מתיישבת על ההגה.
שרה: "אוון, למה עשית את זה?"
אוון: "מה זאת אומרת? חשבתי שאת רוצה להיות איתי-"
שרה: קוטעת אותו. "כן, אבל אמרתי לך שלא ככה! אמרתי לך שאני
רוצה שנאסוף כסף ונעשה את הדברים כמו שצריך."
היא מתחילה לנהוג.
אוון: "שרה, כל החיים שלי רציתי לעשות משהו כזה, להיות
אי-רציונלי, להיות חופשי!"
שרה: "אתה לא חופשי עכשיו, אוון. אתה תצטרך לחיות במנוסה.
ירדפו אחריך כל החיים, ואנחנו לא נוכל לחיות ככה."
אוון: "שרה, חשבתי שאנחנו בזה ביחד."
שרה: "אני יודעת, אוון, אנחנו באמת ביחד, אב-אבל."
היא פונה ונעצרת.
שרה: "אתה לא רוצה שכל העולם יידע גם כן שאנחנו בזה ביחד?"
אוון מהסס. שרה יוצאת מהאוטו.
שרה: "אוון, צא."
אוון יוצא.

סצנה 27:
זמן: ערב.
מקום: הכניסה לבית המרקחת.

אוון: "מה אנחנו עושים פה?"
שרה: "מתקנים את מה שעשית. איפה הכסף מהקופה?"
אוון: "שרה, לא."
שרה: "אמרתי לך, אוון. אי-אפשר לחיות ככה."
אוון: "אבל עכשיו יום שישי, בית המרקחת כבר סגור, אין כבר מה
לעשות-"
שרה: "אוון, הכסף."
אוון מוציא את הכסף מכיסו. הוא מושיט לה אותו. שרה מוציאה
מכיסה מפתחות.
אוון: "ממתי יש לך גישה לזה?"
שרה: "קודמתי. המנהל אמר לי שאני היחידה שהוא סומך עליה."
אוון: "מה?"
שרה: "חכה לי כאן."

סצנה 28:
זמן: ערב.
מקום: בית המרקחת.

שרה הולכת לקופה, מכניסה את המפתח ופותחת אותה. היא הולכת למדף
אחד וחוזרת עם קופסה לבדיקת הריון. היא מעבירה אותה ומכניסה
אותה לכיסה. הקופה נפתחת. שרה מחזירה את הכסף, נועלת את הקופה
ויוצאת.

סצנה 29:
זמן: ערב.
מקום: המכונית של שרה.

שרה נוהגת, אוון לצידה.
אוון: "אז מה עכשיו?"
שרה: "אתה תחזיר להורים שלך את הכסף."
אוון: "לא. להם אני לא מחזיר."
שרה: מסתכלת עליו. "למה?"
אוון: בזעף. "נמאס לי מהם. הם מנסים לשלוט לי בחיים. חושבים
אני לא מסוגל לשום דבר. אני רוצה להיות חופשי. אני לא חוזר
אליהם."
שרה מביטה בו שוב.
שרה: "אז מה תגיד להם כשהם יראו שהכסף חסר?"
אוון: "אני כבר לא אהיה שם."
שרה: "לאן תלך?"
אוון: "לבית-מלון."
שרה: "הכסף שלך יספיק?"
אוון מביט בשרה.
אוון: "מחר. תגידי לבעלך שאת אוהבת אותי ורוצה להיות איתי.
מחר."
שרה: "אבל אוון-"
אוון: תופס בכתפה של שרה. "לא. אני לא יכול לחכות יותר. נמאס
לי מהחיים האלה. אני רוצה ללכת למדבר, לחיות בבקתה, איפה
שאף-אחד לא יציק לי. את תבואי איתי?"
שרה: "כן, אבל אם רק תחכה-"
אוון: צועק. "לא, שרה! חיכיתי מספיק! הייתי כלוא בבית שלי יותר
מעשרים ושתיים שנים! נמאס לי! אני רוצה חיים אחרים." הוא
מתרכך, "אתך."
שרה מביטה בו.
שרה: "איפה הבית מלון הזה?"
אוון מחייך אליה.

סצנה 30:
זמן: ערב.
מקום: כניסה לבית-מלון.

המכונית של שרה נעצרת.
אוון: "עד מחר בצהרים."
שרה מהנהנת בחיוך מעושה. אוון מנשק אותה ויוצא מהאוטו. אוון
מנופף לשרה לשלום, היא מתניעה. אוון נכנס למלון. שרה מוציאה
מכיסה את הקופסה לבדיקת הריון. היא מביטה בה לרגע, מחזירה אותה
ונוסעת.

סצנה 31:
זמן: ערב.
מקום: חדר אמבטיה.

שרה יושבת על האסלה, מביטה בבדיקת ההריון המונחת על הרצפה
מולה. גיא נכנס. שרה קופצת ומביטה בבדיקת ההריון.
גיא: מרים את הבדיקה. "מה זה?"
שרה: "מכשיר לבדיקת הריון."
גיא: "למה לא קראת לי? אני רוצה להיות אתך ברגע חשוב כזה."
שרה: "חשבתי שלא תרצה."
גיא מסתכל בבדיקה.
גיא: "מה זה אומר אם זה הופך לכחול?"
שרה מסתכלת על הבדיקה.
שרה: "זה אומר שאני בהריון."
גיא: מתלהב. "באמת?"
שרה מהנהנת. הוא מחבק אותה, מתחיל לקפוץ בשמחה.
גיא: "מה את לא שמחה?"
שרה: מעלה חיוך על פניה. "בטח. בטח שאני שמחה."
גיא חוזר לחבק אותה, ממשיך לקפוץ.

סצנה 32:
זמן: לילה.
מקום: חדר השינה של שרה.

שרה שוכבת במיטה, עיניה בוהות בתקרה, גיא נוחר על-ידה.
שרה (חושבת):
מצד אחד אני יכולה לברוח. לחיות במדבר ולהיות פעם אחת בחיים
שלי מאושרת. מצד שני אני יכולה להישאר כאן, לעשות כמו תמיד את
הדבר הנכון לעשות. להמשיך לחיות חיים אומללים עם גבר שאני לא
אוהבת. מה לעזאזל אני צריכה לעשות?
דמעה יורדת במורד לחיה של שרה. היא מסתובבת לצד.

סצנה 33:
זמן: בוקר.
מקום: הבית של אוון.

נשמעת דפיקה על הדלת. אימא של אוון ניגשת לדלת.
אימא: "מי זה?"
שרה: "זו שרה שירז. אני עובדת עם אוון בבית המרקחת."
גברת גריפד פותחת את הדלת.
אימא: "שלום. במה אני יכולה לעזור לך? אוון לא נמצא כאן."
שרה: "כן, אני יודעת."
גברת גריפד מופתעת. היא מורה לשרה להיכנס.

סצנה 34:
זמן: בוקר.
מקום: הסלון של משפחת גריפד.

שרה: בחשש. "אתם מבינים, אני מכירה את הבן שלכם כבר כמעט שלושה
חודשים, ואני חייבת להגיד שלכם שאני חושבת שהוא חולה בנפשו.
אתם מבינים, הו-הוא איכשהו המציא לעצמו סיפור שלם על זה שאנחנו
מאוהבים, אני והוא, ו- ואני נשואה." היא מראה להם את הטבעת.
"אני תפסתי אותו אתמול גונב כסף מהקופה, והוא איים עליי שאם
אני אספר למישהו, אז הוא... הוא..."
היא מרכינה את ראשה לאות חולשה.
אימא: בחשש. "את בסדר?"
שרה: מהססת. "כן, כן. פשוט, אני החזרתי את הכסף לקופה מהכיס
שלי, כדי שהוא לא יסתבך בצרות. אבל הוא מטריד אותי, ואני לא
ידעתי למי לפנות. הוא אמר לי שהוא רוצה לברוח איתי, ואף איים
עליי שאם לא אציית לו הוא, הוא..."
שוב, היא מרכינה את ראשה.
שרה: "אני מקווה שאתם תוכלו לעצור אותו, אבל אם לא, אני אפנה
למשטרה. אני אספר להם הכל. אני חושבת שהוא זקוק לטיפול. הוא
סיפר לי שפעם הוא ניסה להתאבד, אז אני חוששת שהוא יעשה משהו
מטורף. אני חושבת שהכי כדאי יהיה להכניס אותו למוסד
לחולי-נפש."
דממה. הוריו של אוון מחליפים מבטים.

סצנה 35:
זמן: בוקר.
מקום: מסדרון בבניין של אוון.

שרה: "תודה רבה לכם."
אימא של אוון מהנהנת בבהלה. היא סוגרת את הדלת. שרה נשענת עליה
בחולשה, מחזיקה בבטנה. היא בוכה חרישית.
שרה: לעצמה. "אני מצטערת, אוון."
היא מתחילה ללכת לאט, מחזיקה בבטנה.

סצנה 36:
זמן: צהרים.
מקום: מאחורי הקופה של בית המרקחת.

ילנה ושרה עומדות שם, מדברות. המנהל מתקרב.
מנהל: "שרה, ראית אולי את אוון?"
שרה: מהר. "למה אתה שואל אותי?"
מנהל: "כי ראיתי שאתם ידידים, לא?"
שרה: "לא, מה פתאום." היא מסתכלת על ילנה, "לא ממש."
מנהל: "נו?"
שרה: "מה?"
מנהל: "אז איפה הוא?"
שרה: "למה?"
מנהל: בחוסר-סבלנות. "כי התקשרו מאיזו מרפאה, והם מחפשים אותו.
השארתי אותם על הקו, אז מהר!"
שרה: "אני לא יודעת איפה הוא."
המנהל הולך בכעס.
ילנה: "אז אתם לא ידידים, אה?"
שרה: "לא ממש."
ילנה: בציניות. "אז יותר בכיוון של 'חברים'?"
שרה מביטה בה.
שרה: "על מה את מדברת?"
ילנה: "עקבתי אחריכם. אני יודעת שאתם שוכבים."
שרה המומה.
ילנה: "יכולתי לספר לבעלך, אבל רציתי קודם לראות מה יצא לי
מזה."
שרה: בבוז. "ככה את חיה? סוחטת אנשים?"
ילנה מושכת בכתפיה.
ילנה: "זה לא עניינך. שוב, מה יצא לי מזה?"
שרה: "את יכולה לספר לו. הוא לא יאמין לך."
ילנה: בחיוך אכזרי. "ומה אם יש לי הוכחות?"
שרה: מהססת. "איזה הוכחות?"
ילנה: "לא ממש הקפדתם להתחבא, אה?"
שרה: בהיסוס. "אין לך הוכחות."
ילנה: "את רוצה לבדוק אותי?"
שרה: "ממני את לא תקבלי כלום, כלבה."
היא יוצאת מאחורי הקופה בסערה, יוצאת מבית המרקחת.

סצנה 37:
זמן: צהרים.
מקום: הסלון של שרה.

שרה נכנסת הביתה במהירות, זורקת את תיקה, צועקת.
שרה: "גיא?"
גיא: "אני כאן."

סצנה 38:
זמן: צהרים.
מקום: חדר השינה של שרה.

גיא שוכב ורואה טלוויזיה.
גיא: "איפה היית בבוקר?"
שרה: מהר. "יצאתי לטיול, ואז לעבודה כי היה מאוחר. קיבלת משהו
בדואר, מישהו היה כאן?"
גיא: "לא, למה? קרה משהו?"
שרה: נרגעת. "לא, סתם."
גיא: מסתכל בשעון. "באת לצהרים?"
שרה: נאנחת. "כן."
גיא מסמן לה לשבת לידו.
שרה: "מה אתה רואה?"
גיא: "חדשות. איזה בחור ניסה להתאבד."
שרה: מבוהלת. "מה?"
גיא: "כן, איזה משוגע אחד קפץ מגג של איזה בית-מלון."
שרה מביטה בטלוויזיה. כתב עומד שם.
כתב: "מדווחים לנו שהוריו של הנער שלחו לכאן רופאים מ-'המוסד
לחולי-נפש'. אלה ניסו להיכנס. אך כששמע הנער את הקריאות הוא
איים עליהם שיקפוץ מהחלון. הרופאים ניסו לפרוץ את הדלת בדממה,
אך ככל הנראה לא הצליחו, וכשנכנסו הנער כבר היה מוכן, ולא שעה
לקריאותיהם וקפץ. במזל חדרו היה בקומה השישית, ומוסרים לנו
שהוא נפל על רגליו, ולכן הוא לא מת מיד. הוא נלקח, כאמור, לפני
כמה דקות לבית החולים, ויש חשש גדול לחייו."
גיא מכבה את הטלוויזיה. שרה קופצת קלות בהתנגדות.
גיא: "היית מאמינה על המשוגעים האלה. מה יש לו להתאבד בגיל
עשרים ושתיים?"
שרה קמה.
גיא: "אה, אני מצטער, מותק. לא התכוונתי."
שרה: "זה בסדר. א-אני פשוט רעבה קצת."
גיא: "אה, אז בואי נאכל."
הוא קם, אך הטלפון מצלצל. גיא מרים אותו.
גיא: "הלו?... כן, מדבר. אה, מהמרפאה."
הוא מסמן לשרה שתתקרב אליו.
גיא: "כן... ו?"
דממה.
גיא: "זה לא יכול להיות!... אני אומר לכם! זה לא נכון... על מה
אתה מדבר? אישתי בהריון!... לא, זו טעות."
הוא טורק את הטלפון בכעס.
שרה: "מה אמרו?"
גיא: "המפגרים האלה אמרו שאני עקר!"
שרה: בכאב. "אבל אני בהריון."
גיא: "נכון, הם בטוח טעו שם."
שרה: "אתה תעשה בדיקה חוזרת?"
גיא: "איזה בדיקה..." הוא קם. "את בהריון. זה כל מה שאני צריך
לדעת."
שרה מהנהנת בראשה. גיא יוצא מהחדר. שרה נשארת במקומה. היא
מביטה בטלוויזיה.
שרה: צועקת. "גיא, אולי כדאי שאני אחזור."
גיא: "בסדר, מותק. את חוזרת בערב, כן?"
שרה: "כן."
היא קמה ויוצאת מהחדר.

סצנה 39:
זמן: ערב.
מקום: הסלון של שרה.

יורד גשם. דופקים בדלת, גיא ניגש מהספה לדלת.
גיא: "היי מותק."
הוא מביט באורחת.
גיא: "מה את עושה פה?"
ילנה: "שרה הגיעה כבר?"
גיא: "לא, עוד חצי שעה. למה?"
ילנה: "באתי להגיד לך משהו. אפשר להיכנס?"
גיא: "בטח."
היא נכנסת, מתיישבת על הספה.
גיא: "תרצי לשתות משהו?"
ילנה: "בירה, אם אפשר?"
גיא מהנהן, נכנס למטבח. ילנה מחייכת.

סצנה 40:
זמן: ערב.
מקום: הסלון של שרה.

יורד גשם. גיא צופה בטלוויזיה, זועף. נשמעת דפיקה על הדלת. הוא
קם, מחכה מול הדלת. נשמע רעש של מפתח נכנס בדלת, היא נפתחת
ושרה נכנסת פנימה, עוצרת מול בעלה.
שרה: "מה קרה?"
גיא: "ילנה הייתה פה."
דממה.
גיא: "זה נכון?"
שרה מהנהנת. גיא סוטר לה.
דממה. גיא פתאום מחבק את שרה, דמעות עולות בעיניו.
גיא: "לא רציתי, אבל הייתי חייב. אנחנו נעבור את זה ביחד, את
יודעת?" הוא מביט בה, "רק תגידי לי מי זה?"
שרה: "ילנה לא סיפרה לך?"
גיא: "לא, ב-בהתחלה לא האמנתי לה, אבל היא הזכירה לי את כל
הפעמים האלה שחזרת מאוחר, שנעלמת, ו- חשדתי."
שרה: מזועזעת. "היא לא הראתה לך כלום? השמיעה לך משהו?"
גיא: מופתע. "מה? לא, למה?"
שרה: כועסת. "לא, סתם."
גיא: מפקפק. "יש עוד משהו שאני צריך לדעת?"
שרה: מנידה בראשה. "אה-אני צריכה ללכת."
גיא: חושד. "לאן?"
שרה: מבולבלת. "המנהל אמר לי שאני צריכה להחליף את הקופאית של
הלילה, אה... היא... היא בבית-חולים."
גיא: "אה, אבל-"
שרה: "ביי."
היא יוצאת, גיא נשאר עם המילים בפה.

סצנה 41/1:
זמן: ערב.
מיקום: מכונית נוסעת.

אישה בוכה, יורד גשם. המגבים עובדים במרץ. היא לא רואה רמזור
אחד ומפספסת אותו באדום. מימין מגיחה משאית הובלה, אך האישה
רואה אותה מאוחר מידי.

סצנה 42:
זמן: לילה.
מיקום: בית-חולים.

האישה שוכבת במיטה עם מכשירי הנשמה, אך היא בהכרה. נכנסת
אחות.
האחות: "שרה?"
שרה מפנה את מבטה אליה. דמעות עולות בעיניה.
האחות: "אני מצטערת. לא הצליחו להציל אותו."
שרה מפנה את מבטה הלאה, עוצמת את עיניה בבכי.
האחות לא יודעת כיצד לנחמה, היא פונה לצאת מהחדר.
שרה: "רגע."
היא מסיטה את מכשיר ההנשמה.
האחות: "זהירות."
שרה: "והתינוק?"
האחות: "התינוק שלך בסדר. כרית האוויר הצילה את החיים שלו,
ושלך."
שרה מחזירה את מכשיר ההנשמה.
האחות: "בעלך מחכה לך בחוץ. להכניס אותו?"
שרה בוהה בתקרה ומהנהנת.
האחות יוצאת, גיא נכנס אחריה, מניד בראשו לאות תודה.
שרה: "אני מצטערת."
גיא: "אין לך על מה, מותק."
שרה: "התינוק בסדר."
גיא: "כן, אני יודע. זה הדבר הראשון ששאלתי עליו."
דממה.
גיא: "אמרו לי ששאלת על מישהו אחר פה."
שרה: "כן, על הקופאית שהייתי צריכה להחליף אותה."
גיא: "שרה, זה המנהל, נכון?"
שרה: "מה?"
גיא: "אתו בגדת בי, נכון? בגלל זה הקידום, בגלל זה עבדת כל-כך
הרבה פעמים שעות נוספות, החלפת קופאיות ברגע האחרון. זה הוא,
נכון?"
דמעות עולות בעיניה של שרה, היא מהנהנת. גיא מתיישב לידה,
מחזיק את ידה. שרה בוהה בתקרה.

סצנה 43:
זמן: שנה אחרי.
מקום: המיטה של שרה.

שרה יושבת לצד גיא, שמחזיק את בנם וצופה בטלוויזיה. היא מנשקת
את הילד. היא מסתכלת בטלוויזיה.
שרה (חושבת):
הדבר שאני מתחרטת עליו יותר מכל הוא העובדה שלא מצאנו מקום
טוב יותר להסתתר בו, בלי מצלמות. המנהל הסוטה הזה קיבל את מה
שהגיע לו, גיא בהחלט יודע לתת מכות. אני שמחה שהגריפדים כבר לא
כאן, אבל זה די אירוני שהם עברו לגולן. הרי כל מה שאוון רצה
היה לחיות במדבר (מחייכת). בקרוב אני, גיא ואוון שלנו נעבור
למדבר, כמו שהבטחתי לאוון. שכנעתי את גיא שהכי טוב זה רחוק
מכאן, איפה שבגדתי בו. עד עכשיו הוא חושב שבגדתי בו עם
המנהל... אני חושבת שדי טוב לו עם האמת שלו. אני לא מתכוונת
לשנות אותה.

מוקדש לאליס. מה זה בעצם הדבר הנכון לעשות? אני מצטערת שאני
לא עשיתי אותו. אולי יבוא יום ותסלחי לי על שלא הצלחתי להתנצל
פנים מול פנים. סליחה. (2.8.05)