אני בסך הכל בנאדם ובכל 21 שנות חיי לא רצחתי דקרתי או כל פשע
אחר שבגינו צריך לשלם מחיר שהוא ישיבה בכלא, להיות כלוא בין
קירות בטון וסורגים. לא בשביל זה התגייסתי!
היו לי הרבה כוונות טובות לגבי הצבא והבטחתי לעצמי שאני לא אתן
לשום דבר לעצור בעדי עד שאסיים את השירות, אבל כמו הרבה בחורים
תמימים שסך הכל רוצים לשרת את המדינה שלהם נפלתי בפח שנקרא
צה"ל, צבא הגנה לישראל, או יותר נכון צבא שלא שם זין על
החיילים שלו.
נכון שאני בסך הכל בורג במערכת, אבל כמו כל מערכת שאמורה
לפעול, אם חסרים ברגים או שהם מקולקלים בסופו של דבר המערכת
תקרוס. נכון, אני עריק כבר שנה! פשוט שירתתי שנה ושלושה חודשים
עד שפתחתי ת'עיניים והבנתי שיש משהו יותר חשוב. פשוט במשך כל
שנות התבגרותי לימדו אותי לחשוב שהכי חשוב זה לשרת את המדינה
לשרת, לשרת, לשרת! טעות!!! מה עם משפחה, אהבה, החיים עצמם???

מהיום שהתגייסתי קרו לי, ולאו דווקא לפי הסדר הזה, הדברים
הבאים: חייל אחר בצוות שלי הכניס מחסנית ואז דרך את הנשק.
הכדור היה מוכן, כל מה שהוא היה צריך לעשות זה ללחוץ על ההדק
ואני, גיבור גדול שכמוני, פשוט אמרתי לו במילים הבאות: "אתה
גבר? תירה, נו למה אתה מחכה?" אבל כמו כל ערס מצוי הוא הוריד
את הנשק וחייך. המבט שהיה על פניו לא יוצא לי מהראש וגם לא
ייצא. שתקתי ולא אמרתי כלום על המקרה, כמו כל שאר חברי הצוות
שהיו בחדר באותו הזמן, וזה היה רק בטירונות. אח"כ תקעו אותי
במדבר, וזה לא היה מפריע לי אם לא הייתה לי אמא נכה ואחות
בעייתית וזה בלשון המעטה. אבל בצבא בחרו להתעלם מבקשותיי למרות
עשרות דפים ואישורים. באו לקראתי, נכון... אבל זה היה אחרי
כחצי שנה של שירות במדבר בתור מכונאי רכב כביכול. האמת היא
שהייתי טבוע בתוך כל כך הרבה גריז ושמנים שלא ידעתי איך נראה
בכלל מנוע, ולמי שזה נשמע כמו התבכיינות, תקראו טוב כי זו
ביקורת. כשסוגרים ולוחצים בנאדם מכל הכיוונים והוא מנסה ומנסה
וכלום לא עוזר, מה נשאר לו? הדבר השני שקרה ומבחינתי היה משהו
שבאמת פתח את עיניי הוא ניסיון לרצח נוסף. כן, אנשים, איך
תקראו לזה שחייל מנסה לדרוס אותי ברכב צה"לי?! הקצין התורן
הרס"ר והמ"פ בחרו להתעלם ולהשתיק אותי, למרות שהצלתי את התחת
העלוב שלהם מכמה כשלים חמורים שהיו בבסיס, אבל לעלובי הנפש
האלה לא היה איכפת וניסו להיכנס בי בכל הזדמנות עד שהגיע הקש
ששבר את גב הגמל והוא עונש קטן של הרס"ר שבחר לשנות את המשמרות
שלי. בזמנו הייתי ש.ג., והשינוי הזה מבחינתי בכל אופן ומבחינת
המשפחה הגם ככה הרוסה שלי היה די הורס את מה שנשאר מאיתנו. זה
אפילו לא משנה מה הוא היה, אלא פשוט העובדה שהוא החליט על זה
בדקה בלי אפשרות אחרת.

אז הגענו לעניין המרכזי בכל זה והוא שאני בנאדם ששירת את
המדינה שלו במשך שנה ושלוש ואז הפך לעריק ונלחם כדי לשרוד.
פשוט ככה. ועל כך צפויים לי חודשי מאסר ארוכים. אני לא אשאל מה
כבר עשיתי, אבל דעו ותזכרו דבר אחד טוב מאוד! שיעורי ההתאבדות
בצה"ל גבוהים וגם שיעורי העריקות והנפקדויות. תשאלו את עצמכם,
למה זה קורה? למה שבנאדם שפוי יגיע למצב שבסופו של דבר יגרור
אחריו כלא או חס וחלילה מוות?! זאת השאלה שתמיד צריכה להדהד
בליבכם!